יהב ואח' נ' פרדנוי ואח'

פסק דין

לפני תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי תאונת דרכים. לטענת התובע, בעודו נוסע ברכבו בראש העין בנסיעה איטית, לאחר שחלף על פני קו האטה, נאלץ לבלום בשל מכשול שנתגלה לו במפתיע על הכביש. הנתבע, אשר נסע על אופנוע מאחוריו, לא שמר מרחק והתנגש בו מאחור. הנתבע טוען, לעומת זאת, כי בעודו עוקף את התובע שנסע במהירות איטית, ולאחר שכבר היה במרכזו של הנתיב הנגדי, סטה התובע במפתיע שמאלה וגרם לכך שהאופנוע התנגש בכנף שמאלית אחורית של רכב התובע, ליד הגלגל. הנתבע נפגע בתאונה, אושפז ליומיים ונגרם לו שבר ביד שהיה צורך לגבס.

לאחר ששמעתי את הצדדים והעדים, בחנתי את הראיות ושמעתי את הטענות, באתי לכלל דעה כי התובע הוא שהיה אחראי לתאונה וכי לפיכך יש לדחות את התביעה ולקבל את התביעה שכנגד.

גירסתו של הנתבע היא בעיני מהימנה ומשכנעת יותר מגירסת התובע, בה נפלו תמיהות לא מעטות. בנוסף, גירסת הנתבע נתמכת בדוח המשטרה (הוגש לתיק), לפיו הסיבה לתאונה היתה סטיית התובע מנתיבו. כך, למרות שבכתב התביעה טען כי הנתבע התנגש בו מאחור לאחר שבלם את רכבו, בעדותו הודה הנתבע כי לא רק בלם אלא גם סטה שמאלה לנתיב הנגדי. עוד הודה, כי עשה כן בבת אחת, ובלא לאותת. גירסה זו עולה בקנה אחד עם גירסת הנתבע ואשתו, אשר אף היא העידה לפני. זאת ועוד. לסטיה האמורה אין הסבר משכנע בגירסת התובע. התובע תלה את הבלימה והסטיה במכשול שזיהה לפתע על הכביש, כשלדבריו המדובר היה בשקית גדולה מאד. לא הוברר לי, כיצד לא הבחין בשקית כה גדולה קודם לכן, כך שהיה יכול לבלום בהדרגה ולחלופין לסטות תוך איתות מתאים ובדיקה כי הכביש פנוי. כשנדרש לבאר זאת ענה התובע תשובה תמוהה: "האורות במראה בלבלו אותי, בואי נגיד" וטען כי היה שקוע במעקב אחר הנתבע שנסע מאחוריו במקום לבחון את הכביש שלפניו, גירסה תמוהה כשלעצמה. התובע מייחס חשיבות רבה לטענה כי האופנוע פגע בפגוש האחורי של רכבו ולא בצידו השמאלי, ומציג לעניין זה תצלומים. מהתצלום עולה כי גם לגישת התובע, הפגיעה היתה בפינה שמאלית אחורית של רכבו ולא במרכז הפגוש האחורי. מכל מקום, די לי בכך שהתובע מודה כי סטה במפתיע לנתיב הנגדי בלא לאותת ופגע או חסם דרכו של האופנוע שנסע שם, על מנת להטיל עליו את האחריות לתאונה, יהא מיקומה המדוייק של הפגיעה בחלקו השמאלי אחורי של רכבו אשר יהא. אוסיף, כי אני מתקשה ליתן אמון בטענת התובע לפיה היה שקוע בהתבוננות בנתבע, שכן ברי לי כי אילו אכן התבונן בנעשה בכביש מאחוריו טרם סטה שמאלה, היה מבחין בנתבע יוצא לעקיפה, ונמנע מסטיה.

הנתבע הוכיח נזקים בסך של 6,833 ₪ (נזק ישיר ושכ"ט השמאי). אין מקום לפסיקת פיצוי כנגד התובע בגין עצם הגשת התביעה.

אשר על כן אני דוחה את תביעת התובע, ומחייבת אותו לשלם לנתבע סך של 6,833 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך של 750 ₪.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ד תמוז תש"ע, 06 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: