יגר נ' אופיס טקסטיל בעמ ואח'

פסק דין

המבקשים הגישו בר"ע על פסק דינו של הבורר השו' בדימוס מיכאל בן-יאיר (להלן: "הבורר") מיום 12.5.11 (להלן: "הפסק").

המשיבים 1-2 הגישו בקשה לסילוק הבר"ע על הסף מחמת אי הגשתה במועד. יצויין, שהמבקש עתר לחלופין להארכת המועד להגשת הבר"ע עד למועד הגשתה בפועל.

ואלו העובדות הצריכות לעניין:

המבקש, שלמה יגר (להלן: "המבקש" או "יגר") הוא איש עסקים ומהנדס המתמחה בהפקת אנרגיה מביו-גז. איש העסקים דניאל אלמוג (להלן: "אלמוג"), מתמחה אף הוא בתחום האנרגיה, והוא בעל השליטה במשיבה הפורמלית 3. יחד פנו שניהם לחברת אופיס טקסטיל בע"מ (להלן: "אופיס"), העוסקת בייצור טקסטיל, על מנת להקים עמה מיזם משותף לייצור גז מאתר מזבלת חירייה, כשהצרכנית הבלעדית של הגז שיופק, תהיה אופיס. הצדדים הקימו במשותף את חברת איילון ביו-גז בע"מ (להלן: "איילון"). המשיב 2 הוא מנכ"ל איילון (להלן: "מורן"), והוא חתנו של מנכ"ל אופיס (להלן: "גבאי"). יגר ואלמוג מחזיקים ב- 60% מהמניות הרגילות של איילון וב– 49% ממניות היסוד של איילון. אופיס מחזיקה ב– 40% מהמניות הרגילות. אופיס ומורן יחדיו מחזיקים ב– 51% ממניות היסוד. מניות היסוד מקנות זכות למנות דירקטורים ולקבל החלטות מיוחדות.

אתר חירייה מנוהל ע"י איגוד ערים דן (תברואה וסילוק אשפה) (להלן: "האיגוד"). ביום 27.2.05 נחתם חוזה הפקה בין האיגוד לאיילון לפיו הזכויות הנובעות מאמנות בינלאומיות בשל מניעת זיהום האוויר כתוצאה משימוש בגז במקום בדלקים מזהמים אחרים דוגמת מזוט (להלן: "זכויות ה– CDM") יתחלקו בין האיגוד לאיילון בחלקים שווים.

הפקת הגז מאתר חירייה ואספקתו לאופיס התקיימו במשך כשנה וחצי עד לתחילת שנת 2008, ואז התעוררו חילוקי דעות שונים בין הצדדים, כשבמרכזם המחלוקת בדבר גובה התמורה שעל אופיס לשלם לאיילון בעד הגז שהאחרונה מספקת לה. חילוקי דעות נוספים נגעו לנושאים הבאים: מימוש זכויות ה– CDM, מימון מבערים שאיילון רכשה והתקינה אצל אופיס, מתן הפטור לאופיס מתשלום בעד הגז עבור המחצית השנייה של חודש יוני 2006, שכרו של מורן ומילוי חובות האמון החלות עליו כמנכ"ל. יגר ואלמוג קיימו אסיפת בעלי מניות רגילות, בהעדרה של אופיס, והחליטו לבטל הסכם מכירת הגז ולהפסיק את ההשקעות הנוספות בציוד. לאחר מכן התקיימה אסיפת בעלי מניות היסוד באיילון, בהעדרם של יגר ואלמוג, בה הוחלט לדחות את הדרישה לביטול ההסכם למכירת הגז ולהפסקת ההשקעות הנוספות בציוד. יגר ואלמוג הגישו תביעה נגד אופיס ומורן במסגרת הליך הבוררות שהתקיים בין הצדדים לתשלום כספים ופיצויים שנגעו לכל הסוגיות שפורטו לעיל.

הבורר, קבע כי תביעת יגר ואלמוג נדחית, למעט טענתם באשר לזכויות ה- CDM ובאשר למבערים. עוד הורה על עריכת התחשבנות מתאימה ומדויקת בין אופיס לבין איילון לפיה תשיב אופיס לאיילון את כל החבויות בהן חבה איילון בשל רכישת המבערים ותחזוקתם. באשר לזכויות ה– CDM קבע הבורר, כי איילון תערוך התחשבנות עם אופיס באשר לשווי זכויות אלה בעבר ובעתיד ותשיב זכויות אלה לאיילון. הבורר קבע כי המשיבים ידווחו לו על הביצוע המלא של ההתחשבנויות הנ"ל תוך 30 יום ממתן פסקו. אופיס הגישה הודעה על ביצוע ההתחשבנויות הנ"ל. יגר ואלמוג הגישו תגובה בה השיגו על התחשבנות זו, ואופיס השיבה על השגות אלו. הבורר נתן ביום 4.7.2011 החלטה לפיה הליך הבוררות הסתיים לגמרי, והמשיבים

נדרשו רק לדווח על ביצוע הוראות הפסק, כאשר דיווח זה לא מהווה פתיחה מחדש של המחלוקות שכבר הוכרעו בפסק הבורר מ– 12.5.2011. למעלה מהדרוש ציין הבורר כי נחה דעתו שהמשיבים ביצעו את פסקו כראוי.

טענות הצדדים

המבקש הגיש ביום 17.8.2011 את הבקשה לרשות ערעור על פסק הבורר מיום 12.5.2011, ועל החלטתו מיום 4.7.2011. לטענת המבקש יש לראות את ההחלטה מיום 4.7.2011 כחלק מפסק הבוררות, ובהתאם לכך למנות את 30 הימים להגשת הבר"ע ממועד זה. לשיטתו, פגרת בתי המשפט שחלה מקפיאה עפ"י הדין את מניין הימים להגשת הבר"ע, לפיכך המועד האחרון להגשת הבר"ע מגיע לסוף חודש ספטמבר, כך שהבר"ע הוגשה לפני תום המועד להגשתה.

לחילופין, ביקש המבקש להאריך המועד להגשת הבר"ע עד למועד הגשתה בפועל, וזאת בשל טעם מיוחד. לשיטת המבקש הטעם המיוחד נעוץ בטעות שהייתה לו בהבנת הדין (בהנחה שתידחה פרשנותו הנ"ל לחישוב המועד), בכך שסבר כי המועד להגשת הבר"ע נמנה ממועד ההחלטה האחרונה שמשלימה את פסק הבורר, דהיינו, מ- 4.7.2011. עוד הוסיף המבקש לעניין הטעם המיוחד את הנתון שמשרד באי כוחו הקודמים התפרק, והיה לו ולב"כ החדשה קושי בהשגת המסמכים הדרושים מבאי כוחו הקודמים לצורך הכנת הבר"ע דנן. עוד הוסיף לצורך השיקולים להארכת המועד כי סיכויי הבר"ע טובים.

המשיבים 1-2 (להלן: "המשיבים") לעומת זאת טוענים כי יש למנות את 30 הימים להגשת הבר"ע החל ממועד הפסק שניתן ביום 12.5.2011, שהיווה הכרעה סופית ושלמה בכל המחלוקות שנתגלעו בים הצדדים, וכי המבקש איחר איחור ניכר בהגשת הבר"ע ללא הצדקה. לשיטת המשיבים לא נתקיים טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הבר"ע, ואף סיכוייה הנמוכים של הבר"ע תומכים במסקנה כי אין הצדקה להאריך המועד.

דיון

המועד האחרון להגשת הבר"ע

מעיון בהחלטת הבורר מיום 4.7.2011 עולה, כי היא איננה מוסיפה שום דבר אופרטיבי על פסק הבוררות שהוציא הבורר מתחת ידו ביום 12.5.2011. החלטת הבורר מיום 4.7.2011 מהווה אקט דקלרטיבי בלבד ולא קונסטיטוטיבי, בה הדגיש כי הליך הבוררות הסתיים לגמרי וכל שנדרשו הנתבעים הוא רק לדווח על ביצוע הפסק. הבורר אף ציין כי דיווח זה "אינו מהווה פתיחה מחדש של המחלוקת בין בעלי הדין שכבר הוכרעה, באופן סופי, בפסק הבוררות" (נספח 1ב' לבר"ע).

עוד ראוי לציין, כי כלל לא הוגשה ע"י המבקש בקשת הבהרה פורמלית מסודרת. רק במסגרת מסמך שכותרתו "תגובת התובעים להודעת הנתבעים בדבר השלמת ההתחשבנות וביצוע הוראות הבורר", מופיעה בסע' 3, בקשה להתייחסות מאת הבורר בעניין ההוצאות בגין המבערים. גם בסע' 10 מופיע ניסוח לפיו נתבקש הבורר להבהיר החלטתו ולהורות כי החישוב הנכון בנושא ה- CDM הוא החישוב שהוצג ע"י התובעים בתביעתם, בתחשיב המומחה רו"ח אלי שפיקר. בנסיבות אלה מדובר בהגשת תחשיב נגדי ובניסיון לשכנע את הבורר כי תחשיב זה הוא הנכון, וכי עליו לשנות את פסק הבוררות.

למרות זאת, נתן הבורר למעלה מן הצורך עמדתו למסמך ההתחשבנות בצורה ממצה, וקבע בהחלטתו מיום 4.7.2011 (ההדגשות שלי, י.ש.):

"2. למעלה מן הנדרש אציין, כי נחה דעתי שהודעת הנתבעים משקפת ביצוע נכון ונאות של ההוראות בסעיפים 32(ב) ו– 32(ג) לפסק הבוררות.

3. לא מצאתי יסוד לטענות התובעים, כפי שהובאו בתגובתם להודעה.