יגודייב נ' קימיאגרוב

החלטה

בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף.

המשיב (להלן: "התובע") הגיש כנגד המבקש (להלן: "הנתבע") בקשה שעילתה הפרת הסכם שנכרת בין הצדדים. בכתב התביעה נטען, כי בשנת 2004 פנה התובע לנתבע בבקשה להכין עבורו תכנית לבניית חדר נוסף בדירתו ולקבל היתר בנייה מתאים. בין הצדדים נכרת הסכם לפיו שילם התובע לנתבע סך של 10,000 ₪. סוכם כי הנתבע ידאג לקבלת כל ההיתרים הדרושים לבניית חדר מגורים וברור היה כי היה על הנתבע לערוך תכנית מתאימה לחדר הכוללת גם חלונות. למרבה הצער, ערך הנתבע תכנית לקויה אשר לא כללה חלונות. בשנת 2009 נודע לתובע כי שכניו הגישו תלונות לעיריה על בנייה בלתי חוקית. הנתבע פנה לתובע וזה הבהיר לו כי הבעיה נעוצה בבניית הגינה. בים 25.4.10 נחתם הסכם נוסף לפיו התחייב התובע לשלם לנתבע סך של 4,500 ₪ בתוספת מע"מ לשם תיקון הפגמים. במקביל, החלו להתנהל כנגד התובע הליכים פליליים בבית המשפט לעניינים מקומיים, בעקבותיהם נאלץ התובע לשאת בהוצאות לצורך ניהול הגנתו וכן בהוצאות לצורך קבלת היתר לחלונות החדר. בנוסף, חויב התובע בתשלום קנס בסך של 3,000 ₪. התובע טוען כי לא ידע על הליקוי בתכניתו של הנתבע והסתמך על מצג הנתבע לפיה התכנית כללה פתחים. לדבריו נודע לו על הליקוי בשנת 2009 וכל נזקיו נגרמו בין השנים 2009 – 2012.

הנתבע עותר לדחיית התביעה על הסף. הנתבע טוען כי ההפרה לה טוען התובע אירעה לכל המאוחר ביום 17.2.05 עם הנפקת היתר הבנייה ובאותו מועד אף התגבש נזקו של התובע. לפיכך, יש לטענתו לדחות את התביעה בשל התיישנות. עוד טוען הנתבע כי יש לדחות את התביעה בשל העדר יריבות והעדר עילה, שכן בניית התוספת בהתאם להיתר היתה באחריות התובע בלבד.

דין הבקשה להידחות.

הכלל הוא כי הסנקציה של סילוק על הסף היא סנקציה מרחיקת לכת, אשר בית המשפט יעשה בה שימוש רק במקרים מיוחדים ובנסיבות מיוחדות. בית המשפט יורה על מחיקת התביעה על הסף רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לבקש את הסעד המבוקש, אפילו אם יוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (ראו: ע"א 109/84 ורבר נ' אורדן, פ"ד מא(1) 577; ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה, מה(4)18).

עוד נפסק, כי העובדה היא שהעילה או השאלה היא חלשה וסיכוייה להצליח הם קלושים, אינה משמשת נימוק למחיקת התביעה (ע"א 796/89 עזבון חסיד נ' עזבון וכט, פ"ד מה(5) 558).

במקרה זה, טוען הנתבע להתיישנות שכן לטענתו עילת התביעה התגבשה לכל המאוחר בשנת 2005. ואולם, התובע טען בכתב תביעתו כי נודע לו על ההפרה רק בשנת 2009, כך שלכאורה טוען התובע לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, ועל כן טענת ההתיישנות שהעלה הנתבע מצריכה בירור עובדתי. כך גם טענת הנתבע להעדר יריבות מהטעם שהאחריות לבניית התוספת מוטלת על התובע, מצריכה אף היא בירור עובדתי ושמיעת ראיות.

לפיכך, אין מקום לדחיית התביעה על הסף.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ג, 02 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: