יגאל גאגין נ' לבנה אפשטיין ואח'

החלטה

1.בפנינו שתי בקשות שהגישו באי כוח הצדדים, לתיקון טעויות סופר והשמטות מקריות בפסק הדין, שניתן בתאריך 5.9.2011.

2.בבקשה שהוגשה מטעם המערער עותרת באת כוח המערער לכך שפסק הדין יתוקן בשני עניינים, ואלה הם:

(א)לחייב את המשיבה להשיב למערער סכומי כסף ששולמו לה ביתר לאחר שחיובו של המערער כלפיה הופחת בפסק הדין.

(ב)לבטל, בהוראה מפורשת, חיובו של המערער לשלם למשיב מס' 2 הוצאות המשפט שנפסקו לזכות המשיב מס' 2 בפסק דינו של בית משפט השלום.

3.בבקשה שהוגשה מטעם המשיבה מס' 1 עותר בא כוח המשיבה לכך שפסק הדין יתוקן בשני עניינים, ואלה הם:

(א)לקבוע כי המשיבה מס' 1 זכאית לשכר טרחת עו"ד בשיעור 15% ומע"מ כחוק, וכן החזר אגרת משפט, שתחושב באופן יחסי לסכום שנפסק לזכות המשיבה כפי שתוקן בערעור.

(ב)לשערך את סכום פסק הדין (שתיקן את הסכום שנקבע בפסק דינו של בית משפט השלום) החל ממועד הגשת התביעה ועד לתאריך פסק הדין קמא.

4.לעניין בקשת המערער:

שאלת השבת הסכומים, שעל המשיבה להשיב למערער, לאחר שפסק הדין שבערעור הפחית את הסכומים שנקבעו בבית משפט קמא, לא הייתה חלק מהמחלוקות שנדונו בפנינו, ועל כן אין מקום לתיקון פסק הדין בעניין זה. נוסיף, כי מתגובת בא כוח המשיבה עולה, שהמשיבה אינה כופרת בחובתה להשיב סכומי כסף ששולמו לה ביתר, והמחלוקת בין הצדדים נוגעת לגובה הסכומים עצמם. אנו סבורים שאין מדובר בתיקון של טעות סופר או השמטה מקרית, ועל כן אנו דוחים עתירת המערער בעניין זה.

באשר לביטול הוצאות המשפט שנפסקו לחובת המערער בהודעה לצד שלישי, אנו סבורים כי יש לקבל את הבקשה. בפסק הדן שניתן בבית המשפט קמא נמחקה ההודעה לצד שלישי שהמערער שלח למשיב מס' 2, והמערער חויב בתשלום הוצאות למשיב מס' 2. בפסק הדין שבערעור התערבנו בעניין זה, וקבענו כי על המשיב מס' 2 לשפות את המערער. מעצם העובדה שהערעור בעניין זה התקבל, חייב להיות ברור שהמערער אינו חב בתשלום הוצאות משפט למשיב מס' 2. ואולם, אם הדבר אינו ברור, כי אז אנו מתקנים את פסק הדין שניתן, ואנו מבטלים את החיוב בהוצאות שהמערער חויב בו לטובת המשיב מס' 2 בבית המשפט קמא.

5.לעניין בקשת המשיבה מס' 1:

בפסק הדין שניתן בבית משפט קמא חויב המערער לשלם למשיבה מס' 1 סך 306,632 ₪, בצירוף שכר טרחת עו"ד והוצאות. בערעור תוקן פסק הדין, וחיובו של המשיב הופחת באופן ניכר. תוצאת הערעור מלמדת, שלכל אחד מהצדדים היו טענות טובות כלפי הצד שכנגד. מן הצד האחד המערער בסופו של דבר חויב לשלם סכום כסף למערער, אך מן הצד האחר, המערער צדק בטענתו, כי החיוב שהוטל עליו היה גדול מהנדרש. בנסיבות אלה, לא מצאנו מקום להטיל הוצאות על מי מהצדדים, לא בהליכים שהתקיימו לפנינו ולא בהליכים שהתקיימו בבית משפט קמא. על כן, אנו סבורים, שאין מקום לתקן את פסק הדין ולהורות שהמערער יחויב לשלם למשיבה שכר טרחה והוצאות יחסיות עבור ההליכים שהתקיימו בבית משפט קמא.

לעניין שערוך הסכום שנקבע בפסק הדין, כי אז הסכום שנקבע בפסק הדין הוא נכון לתאריך פסק הדין שניתן בבית משפט קמא (11.5.2008). בקשת המשיבה מס' 2 להורות כי שיערוך הסכום יעשה החל מיום הגשת התביעה לבית משפט קמא ועד למועד פסק הדין בבית משפט קמא, אינה באה בגדר טעויות סופר או השמטות מקריות, ועל כן לא נוכל להיעתר לה.

6.אשר על כל האמור לעיל, אנו דוחים את שתי הבקשות, זולת בקשת המערער לתקן את פסק הדין במובן זה, שאנו מבטלים את חיובו של המערער בפסק הדין קמא, לשלם למשיב מס' 2 שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

ניתנה היום, ג' חשון תשע"ב, 31 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

ש' וסרקרוג, ס' נשיאה

אב"ד

י' כהן, שופט

ר' שפירא, שופט