יבנה נ' שי

פסק דין

התובע – הבעלים של משרד תווך ברעננה הפועל תחת שם מסחרי יעד נכסים.

אין חולק כי ביום 5.11.10 הגיע הנתבע למשרדו והזמין שירותי תווך לרכישת דירה.

התובע הפגיש את הנתבע עם הגב' נחמה רוזן שבקשה למכור את דירתה.

בין הגב' רוזן לבין הנתבע נחתם מסמך הנושא כותרת זכרון דברים ביום 7.11.10 למכירת הדירה לנתבע תמורת 1,225,000 ₪.

התובע תובע כי הנתבע ישלם 2% ממחיר הדירה מכח התחייבותו עפ"י הסכם התווך.

הנתבע אינו מכחיש כי התובע פעל למציאת הדירה, וכי נחתם זכרון דברים.

הנתבע טען וטוען כי זכרון הדברים לא נכנס לתקפו, שכן הותנה בתנאי מתלה שלא התקיים, קרי קבלת אשור מבנק למשכנתאות תוך 7 ימים.

אין חולק כי הנתבע לא קבלת אשור עקרוני מבנק המעניק הלוואה כנגד משכנתא וכי העסקה לא יצאה לפועל בסופו של דבר.

מעיון בזכרון הדברים עולה כי הנתבע לא שלם מאומה לתובעת ע"ח רכישת הדירה.

הצדדים התכנסו לאולמי ביום 4.7.11 ובישיבה זו חזרו הצדדים על טיעוניהם והמוכרת הגב' רוזן העידה אף היא.

בסיכומיו טען התובע כי מי שהכשיל את העסקה היה הנתבע עצמו שלא פעל להשגת אשור מטעמו של בנק מעניק הלוואה, ועל כן על הנתבע לשלם המגיע ממנו.

ברי, כי החבות לתשלום קמה או נופלת עפ"י הוראות סעיף 2 להסכם התווך שנקבע בו כי:

"דמי תווך ישולמו מיד עם חתימת הסכם ו/או זכרון דברים

ו/או כל מסמך מחייב אחר"...

לשונו של ההסכם ברורה. החבות לתשלום קמה עם חתימתו של מסמך מחייב יהא כינויו אשר יהא, הסכם, זכרון דברים או כל כינוי אחר.

אמנם כותרתו של המסמך נושאת שם של זכרון דברים, אך עילת תביעה נולדת עם יצירת מחויבות עפ"י המסמך.

במסמך דנן, להבדיל מדומים לו, שבו נאמר כי העסקה תבוטל תוך 7 ימים אם לא יינתן אישור וכיוב'. כאן המסמך הלך בדרך הפוכה לפיה למסמך אין כל תוקף מחייב, והוא יכנס לתקפו רק אם יתקבל אישור עקרוני תוך 7 ימים, אישור שלא ניתן.

משכך, המסמך המפרפר בין מוות לבין חיים משך 7 ימים מת מיתת נשיקה קודם שנוצרה בו חיות, ועל כן דין התביעה להדחות וכך אני מורה.

בנסיבות הענין אין צו להוצאות.