יאיר נ' וויין

פסק דין

1. התובע שכר דירה מהנתבעת ובתביעה זו הוא מבקש לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 7,254 ₪ עבור הוצאות שהיו לו בגין תיקונים שביצע בדירה - תיקונים שלא סבלו דיחוי.

התובע הגיש תביעה סתמית, מבלי לפרט מהם אותם נזקים שהוא תיקן, אך במכתב ששלח התובע לנתבעת ביום 15.11.09 – מכתב אשר צורף לכתב התביעה - מפרט התובע את הליקויים שהיו בדירה ואשר אותם תיקן ושילם בעד תיקונים אלה.

בנספח נוסף, אשר צרף התובע לכתב התביעה, מפרט הוא את הוצאותיו – בהן מבקש הוא לחייב את הנתבעת, הוצאות המגיעות לסך של 7,254 ₪.

2. הנתבעת מבקשת לדחות את תביעת התובע, בהיותה תביעה קנטרנית ובזויה, יען כי ביום חתימת החוזה ערכו הצדדים רשימת ליקויים והם תוקנו על הצד הטוב ביותר ולשביעות רצונו של התובע.

הנתבעת דוחה טענות התובע וטוענת, שאם אכן התובע סבל מאותם ליקויים הנזכרים על ידו, מדוע מימש את האופציה לשנה נוספת ולא רק זאת, אלא בסוף תקופת האופציה, ביקש התובע להאריך תקופת השכירות במספר חודשים נוסף.

3. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר הראיות שצרף התובע לכתב התביעה, אני קובע, שהסכום אותו תבע התובע בתביעה זו, הוא סכום מוגזם ובלתי מוכח.

כל שהוכיח התובע הוא נזק כספי שנגרם לו בסכום כולל של 351.25 ₪, הכולל בחובו עלות תיקון הצנרת על פי החשבונית שצרף התובע לכתב התביעה וכן הסך של 60 ₪ בגין החזרת שיקים – סכום אותו מאשר בנה של הנתבעת, מר שרון וויין (להלן:"שרון") ואילו הסכומים אשר פרט התובע ברשימה המצורפת לכתב התביעה, הם סכומים סתמיים ובלתי מוכחים – זאת מהנימוקים הבאים:

א. כפי שעולה מהמסמכים שצרף התובע לכתב התביעה, התקשרו הצדדים לתביעה זו בחוזה שכירות ביום 17.9.09 לתקופת שכירות של שנה, החל ב-21.9.09 וכלה ב- 20.9.10 עם מתן אופציה להארכת תקופת השכירות לשנה נוספת באותם תנאים שנקבעו בחוזה הנ"ל.

כפי שמציין התובע בכתב התביעה – הוא פינה את המושכר ביום 20.9.11 – לאחר ניצול שנת האופציה.

ב. א) התובע מלין על ליקויים ותיקונים שבוצעו בשנת 2009 והחוזה הסתיים, כאמור ביום 20.9.11 ורק בחודש דצמבר 2012, מצא התובע לנכון להגיש תביעה זו על סך 7,254 ₪.

ב) התובע העיד בבית המשפט, שהיו ליקויים בשירותים ולאחר שפנה אל הנתבעת וביקש לתקנם, נמשך העניין עד שבסופו של יום החליטה הנתבעת לתקן ליקויים אלה. למרות שהתובע מעיד, שהנתבעת החליטה לתקן את הטעון תיקון, ממשיך התובע וטוען, שלאחר התיקון, שוב התקלקלו השירותים והתובע נאלץ לבצע התיקון על חשבונו ומאז תיקון זה – הכל הסתדר. (עמ' 1 לפ',ש' 12- 18).

ג) למרות שהתובע מאשר, שלאחר התיקון ולאחר שהוא נשא בתשלום – "הכל הסתדר", בכל זאת המשיך התובע והעיד בבית המשפט:" תיקנתי את זה ביוזמתי, על חשבוני זה עלה לי 300 ₪, אך התיקון הוא לא תיקון". (עמ' 2 לפ',ש' 1- 2).

אם התובע טוען, שהשרברב שהוזמן מיוזמתי תיקן תיקון לא תיקון – הרי אם הוא בחר בשרברב זה, מה לו להלין על הנתבעת אם הבחירה לא הייתה נכונה?

בפועל שילם התובע בעד תיקון הצנרת סך של 291.25 ₪ (ראה חשבונית אשר צורפה על ידי התובע לכתב התביעה).

ג. א) עוד טוען התובע, שהבית היה מוצף, המים עלו מהביוב וכאשר הודיע על כך לנתבעת - היא דחתה אותו בלך ושוב ובינתיים המתין התובע לבואו של השרברב במשך כעשרה ימים.

התובע תבע סך של 976 ₪ בעד שני ימי המתנה לשרברב וכמו כן, מבקש התובע לחייב הנתבעת לשלם לו סך של 5,000 ₪ הכולל פיצוי המתנה של 10 ימים לשרברב.

לא רק שהתובע לא הוכיח, שאכן המתין 10 ימים אלא התובע לא הוכיח, שאותם יומיים עבורם הוא מבקש סך של 976 ₪ אינם נכללים באותם 10 ימי המתנה וכמו כן, לא הוכיח התובע שהוא לא עבד באותם ימים וקל וחומר, שהתובע לא הוכיח הפסד שכר בסכום כלשהו - מה עוד שהסך של 5,000 ₪ כולל בחובו, לא רק הפסד ימי עבודה אלא גם עגמת נפש, טרחה, בושה, סבל, חרדות, אי יכולת להשתמש בשירותים וכו' ומבלי שהתובע יפרט מה סכום מתוך הסך הכולל של 5,000 ₪ הוא מייחס לכל פריט נזק בנפרד ובמיוחד אין לדעת את מה כולל התובע במילה:"וכו' ".

ב) כמו כן, מבקש התובע לחייב הנתבעת לשלם לו סך של 900 ₪, החזר דמי שכירות בשל אי יכולת להשתמש במושכר וגם טענה זו או פריט נזק זה לא הוכח.

ד. א) שרון העיד במקום הנתבעת, משום שלטענת הנתבעת הוא זה אשר טיפל בכל הענייניים הנוגעים להתקשרות החוזית בין התובע ובין הנתבעת.