י' ואח' נ' שר הפנים ואח'

השופט ד' מינץ:

1. לפנינו עתירה שעניינה בקשת העותרים כי תוענק לעותר 1 (להלן: העותר) אזרחות ישראלית מכוח סעיף 4א(א) לחוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות).

הרקע לעתירה

2. עותר 3 הוא יהודי שנישא לעותרת 2 בשנת 1994 באוזבקיסטן, זאת לאחר מספר שנים שבה ניהלו זוגיות מבלי שהיו נשואים זה לזו באופן רשמי. בשנת 1998 עלה עותר 3 לבדו לישראל ובשנת 2004 עלתה גם עותרת 2. עלייתה של עותרת 2, שאיננה יהודייה, התאפשרה מכוח סעיף 4א(א) לחוק השבות בהיותה בת זוג של יהודי.

3. העותר, יליד שנת 1979, הוא בנה הביולוגי של עותרת 2 ובנו המאומץ של עותר 3. העותר אזרח אוזבקיסטן ושם נמצא מרכז חייו. הוא נשוי ואב לקטין יליד שנת 2008. בשנת 1998 הגיש העותר לנציגות ישראל באוזבקיסטן בקשה לעלות לישראל מכוח היותו ילד מאומץ של יהודי, אך בקשתו נדחתה (להלן: הבקשה הראשונה). במהלך שנת 2007 ביקר העותר בישראל לראשונה באמצעות אשרת תייר, ועד שנת 2014 נכנס לישראל במספר מועדים לביקורים נוספים. כמו כן, במהלך שנת 2014 הוא הגיש – לראשונה מאז הגשת הבקשה הראשונה משנת 1998 – מספר בקשות עלייה נוספות, אשר נדחו בזו אחר זו, בין היתר בשל כך שהוא לא נכח בארץ בישראל באופן רציף בעת הטיפול בבקשות (להלן: הבקשות משנת 2014).

4. ביום 13.1.2015 התייצב העותר בלשכת משיב 2 (להלן: המשיב) והגיש בקשה נוספת לקבלת מעמד עולה מכוח סעיף 4א(א) לחוק השבות (להלן: הבקשה השנייה). ביום 21.5.2015 ניתנה החלטת המשיב שדחתה את הבקשה. שני נימוקים ניתנו בהחלטת הדחייה: האחד, כי הליך אימוצו של העותר על ידי עותר 3 הושלם רק כחודש ימים בטרם הגיעו לגיל 18; השני, כי הוא נכנס לישראל לראשונה רק בשנת 2007, מספר שנים לאחר עלייתם של אמו, עותרת 2, ושל אביו המאמץ, עותר 3, שמכוחו התבקשה הזכאות.

5. על החלטה זו הגיש העותר ערר, במסגרתו נטען כי עותר 3 שימש עבורו הלכה למעשה כְּאָב במשך כ-13 שנים, עוד בטרם הושלם הליך האימוץ הפורמאלי בעניינו. לטענתו, אף על פי שעותרים 2 ו-3 נישאו באופן רשמי זה לזו רק בשנת 1994 והליך האימוץ שלו הושלם בשנת 1997, השניים ניהלו קשר זוגי וחיו יחד עוד משנת 1984. כן נטען כי עותר 3 גמל בליבו לאמץ את העותר מיד לאחר שנשא את עותרת 2 לאישה בשנת 1994, אך הליך האימוץ התמשך עד לשנת 1997 רק בשל קשיים שהיו כרוכים באיתור אביו הביולוגי של העותר לצורך קבלת הסכמתו לאימוץ. עוד נטען כי העותר ועותר 3 שמרו על קשר גם בשנים שלאחר שנפרדו דרכיהם מפאת עלייתו של עותר 3 לישראל.

6. לאחר שערך המשיב ראיונות לעותרים ובחן את המסמכים שהומצאו על ידם לאישוש טיב הקשר ביניהם, נדחה הערר ביום 22.6.2016. זאת על יסוד העובדה כי העותר אומץ על ידי עותר 3 בהיותו על סף בגירוּת, וכי זמן קצר לאחר האימוץ, עותר 3 עלה לבדו לישראל ומאז לא התקיים ביניהם תא משפחתי של ממש. נסיבות אלו, לגישת המשיב, מקימות חשש כי הליך האימוץ בוצע אך ורק במטרה להקנות לעותר מעמד של עולה, ואין המדובר באימוץ כן ואמיתי.

7. על רקע האמור, ביום 11.7.2016 הוגשה העתירה שלפנינו למתן צו על תנאי המופנה כלפי המשיב לבוא וליתן טעם מדוע לא תבוטל ההחלטה שלא להעניק לעותר מעמד של עולה. לצד זאת הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים שיורה למשיב להימנע מהרחקת העותר מישראל או מנקיטת כל צעד נגדו עד להכרעה בעתירה.

8. לשלמות התמונה יצוין כי בנסיבות מצערות, ביום 5.9.2016 נהרג עותר 3 בתאונה קשה במסגרת עבודתו כפועל בניין בישראל. בעקבות זאת, ביום 8.9.2016 החליט המשיב להקנות לעותר רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, מטעמים הומניטריים.