טשלה נ' מדינת ישראל

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (הנשיא א' טל והשופטות ד' מרשק מרום ו-נ' בכור) בעפ"ג 13039-01-17 מיום 3.12.2017, בגדרו התקבל ערעורה של המשיבה על הכרעת דינו של בית משפט השלום ברחובות (השופט מ' מזרחי) בת"פ 57175-08-16, מיום 24.11.2016.

2. נגד המבקש הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: לחוק) וסחיטה באיומים לפי סעיפים 428 ו-29 לחוק.

3. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי ביום 28.7.2016 ביקשה ענת לוי (להלן: ענת) לצייר על גופה שני קעקועים ב"מכון קעקועים" בבעלותו של המתלונן (להלן: המכון). ענת הביעה חוסר שביעות רצון מאחד הקעקועים, ולאחר שניסיונות לתקנו לא צלחו אמרה לעובדי המכון כי "זה לא ייגמר ככה" וציינה כי בעלה "עבריין".

           נוכח חוסר שביעות רצונה של ענת מהקעקוע, בעלה - מאור לוי (להלן: מאור), המבקש ואדם נוסף בשם דוד שוורצמן (להלן: דוד) קשרו קשר לסחוט באיומים את המתלונן ולדרוש ממנו פיצוי כספי בגין הקעקוע.

           ביום 4.8.2016 הגיעו השלושה למכון הקעקועים של המתלונן בליווי שישה אנשים נוספים בשלושה רכבים, וביקשו מהמתלונן לצאת לשוחח עימם, תוך שאחד מהם התבטא במילים "אתה לא מבין את הסיטואציה, תרים את הראש רגע". משסרב, השלושה סגרו את דלת המכון השקופה והתיישבו לשוחח עם המתלונן בכדי "לסגור את העניין", כלשונו מאור. זאת, בעוד האחרים אשר התלוו אליהם המשיכו להביט פנימה למקום ישיבת המתלונן והאחרים ולנוע הלוך ושוב במסדרון הכניסה למכון ובסמוך לדלת הכניסה באופן מאיים.

           במהלך שיחתם, דרש המבקש מהמתלונן לשלם "פיצויים" לענת בגובה 50,000 ש"ח בהתאם לדרישתו של מאור, ואף הדגיש כי "היום אני באתי לסגור עסקה. או שאתה משלם [...] או שאתה תפגע". המתלונן השיב כי אין ביכולתו לשלם את הסכום. בתגובה החל המבקש לגדפו, ובשלב מאוחר יותר שב דוד על הדרישה ואמר "אתה נראה כאילו אתה רגיל לסיטואציות כאלה. אתה לא נראה מפחד".

           בהמשך קמו השלושה, ובדרכם לצאת מהמכון פנה המבקש למתלונן, לחץ את ידו מספר פעמים תוך שאמר "קח בחשבון, כל פעם שאתה יורד מהסטודיו...", הציג עצמו בשמו והוסיף "תעשה עליי שיעורי בית".

4. בהכרעת דינו זיכה בית משפט השלום את המבקש ואת יתר הנאשמים בכתב האישום מחמת הספק, מאחר שלא הוכח כי במהלך הפגישה במכון הקעקועים איים המבקש במפורש על המתלונן. בית המשפט ציין כי אף שהמתלונן "הותיר רושם מהימן ביותר" וכי "אין מדובר במי אשר מסר עלילת כזב", ניכר מסרטון מצלמות האבטחה במכון כי הוא הגזים בתיאוריו; וכי עדויות המבקש וחלק מהנאשמים האחרים בכתב האישום הטילו ספק בגרסת המתלונן כי המבקש איים עליו באופן מפורש.

5. המשיבה ערערה על הכרעת דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. לטענתה, בית משפט השלום שגה בפרשנות שהעניק לסרטון מצלמות האבטחה ובקביעתו כי המתלונן הגזים בתיאור האירוע בעדותו. עוד נטען כי די בסרטון מצלמות האבטחה בכדי "ללמד על קיומה של עבירת הסחיטה באיומים באמצעות התנהגות". לבסוף, נטען כי משנקבע כי המתלונן מהימן, היה על בית המשפט לקבל את גרסתו לפיה המבקש השמיע כלפיו איום מילולי.