טרמבק נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

ברקע הדברים מצויות העובדות הבאות. ביום 6.6.13 ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני תעבורה בירושלים (להלן: "פסק הדין"). ביום 25.7.13 הגישה המשיבה ערעור על קולת העונש בפסק הדין, והדיון בערעור נקבע ליום 26.11.13.

לטענת ב"כ המבקש, חרף העובדה שהמועד להגשת ערעור חלף, קיימים בנסיבות העניין, טעמים המצדיקים את הגשתו באיחור. לדבריו, היות והדיון בערעור נקבע למועד מאוחר יותר, הרי שממילא לא התקיים עקרון סופיות הדיון במקרה זה. לטענתו, עלויות ניהול התיק היוו עבור המבקש נטל כלכלי כבד, כשהוא נאלץ להיעזר בשירותי עורך דין, לממן חוות דעת מומחה, ולשלם את הקנס שהושת עליו במסגרת גזר הדין. בתום ההליך, הומלץ למבקש להגיש ערעור, אולם באותה עת הוא לא הצליח לממן את ההוצאות הכרוכות להגשתו. היות והמבקש אינו יודע קרוא וכתוב בעברית, ועל אף שמשמעות פסק הדין הוסברה לו ע"י בא כוחו, לא הבין המבקש את משמעות הדברים לאשורם ולעומקם. לאחר שהמבקש בחן מחדש את פסק הדין, קיים התייעצות בעניין ומצבו הכלכלי התייצב, הוא פנה לבא כוחו ע"מ לערער על פסק הדין. בענייננו, על המבקש היה להגיש ערעור עד יום 1.9.13, בהתחשב בפגרת סוכות הרי שמדובר באיחור של כ-30 ימים. המבקש היה מיוצג בעת מתן פסק הדין אך בשל מצבו הכלכלי, הוא לא יכול היה לגייס את המשאבים הדרושים למימון הגשת הערעור, ועד למועד זה, הוא לא היה מיוצג. אשר לסיכויי הערעור, נטען כי קיים חשש כבד בנוגע לאמינות תוצאות הבדיקות, דבר הנתמך בחוות דעתו של ד"ר ורטניק. ברם, בית המשפט קמא דחה את טיעוני המבקש, והסתמך באופן בלתי מעורער על עדותו של ד"ר גופר, המומחה מטעם המשיבה. לדידו, דרך הסקת המסקנות של בית משפט קמא תמוהה ובעייתית, וזאת כשמדובר בבדיקות אשר תוצאותיהן יכולות לשנות את גורלו של אדם מקצה לקצה. בנוסף נטען כי בית המשפט קמא הסתמך באופן מוחלט על עדותו של הבוחן המשטרתי, על אף שאין חולק כי הבוחן המשטרתי כלל לא בדק את היתכנות גרסתו של המבקש, וודאי שהוא לא יכולה היה להציג ראיות השוללות אותה. לדעתו, הבוחן המשטרתי הגיע למקום במטרה להרשיע את המבקש, ולמרות זה, בית המשפט קמא לא הטיל כל דופי בהתנהלותו. לאור זה, מוצדק לבחון מחדש את פסק הדין, שכן להערכתו, ישנם סיכויים גבוהים לכך שהערעור יתקבל.

לטענת ב"כ המשיבה, נימוקי המבקש אינם מצדיקים את הארכת המועד. המבוקש היה מיוצג בהליך בבית משפט קמא על ידי בא כוחו הנוכחי, כאשר המועד האחרון להגשת הערעור, היה יום 1.9.13. לדבריו, חזקה כי ב"כ המבקש הסביר למבקש את משמעות פסק הדין ואת זכותו להגיש ערעור במהלך תקופת הערעור. מכאן, שלא ברורה טענת ב"כ המבקש לפיה המבקש לא הבין את משמעות הדברים, וזאת בפרט לאחר שהומלץ לו להגיש ערעור. נסיבותיו הכלכליות של המבקש אין בהן כדי להוות הצדקה להארכת המועד, שכן המבקש יכול היה להיעזר בסנגוריה הציבורית על מנת להגיש את ערעורו מוקדם יותר. ערעור המשיבה הוגש לבית משפט זה ביום 25.7.13, ומכאן, שלרשות המבקש עמדו די והותר ימים, לרבות לאחר הגשת הערעור מטעמה, כדי להגיש ערעור מטעמו. לדעתו, לאחר שהוגש ערעור המשיבה על קולת העונש, מבקש עתה המבקש להיטיב את מצבו. אשר לסיכויי הערעור, נטען כי טענות המבקש כבר הועלו בפני בית משפט קמא, ואלו נדחו. לאור זאת, סבורה המבקשת כי יש לדחות את בקשה להארכת המועד להגשת ערעור, אך היא אינה מתנגדת לדחיית הדיון, לצורך לימוד התיק.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הפסיקה לעניין הארכת מועד להגשת ערעור במסגרת ההליך הפלילי, קובעת כאמור:

"מבקש האורכה אמנם אינו נדרש להציג "טעם מיוחד" לכך (אמת המידה הנוהגת בהליכים אזרחיים), אולם עליו להוכיח "טעם ממשי המניח את הדעת" לאיחור בהגשת ההליך. בהקשר זה, ישקול בית משפט, בין היתר, את משך האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו: בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.7.2006))." בש"פ 4106/12 ערן חיים פרץ נ' מדינת ישראל (30.5.12).

בענייננו, הבקשה להארכת מועד הוגש ביום 3.10.13 כחודש ימים לאחר המועד האחרון להגשת הערעור. טענת ב"כ המבקש לפיה המבקש לא הבין את משמעות הדברים לאשורם ולעומקם עומדת בסתירה לטענתו כי הסביר למבקש את משמעות פסק הדין וכי המליץ לו להגיש את הערעור. בנסיבות אלו, ברור אפוא כי למבקש הובהרה מלוא המשמעות של אי הגשת הערעור בזמן. לכך יש להוסיף, כי אין בטענות בדבר קושי כלכלי כדי להצדיק את הארכת המועד, שכן בפני המבקש עמדה האפשרות לפנות לסנגוריה הציבורית, ולא להמתין עד להגשת הערעור באיחור.

אשר על כן, לאחר ששקלתי את משך האיחור, הנימוקים שצוינו בבקשה ואת הסיכויים הלכאוריים של הערעור, נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות.

אוסיף, שאמנם המשיבה הגישה ערעור על גזר הדין אך אין לכך משקל מכריע ומכלול הנסיבות הוא שקובע . בעניננו ערעור המשיבה הוגש לפני זמן רב ( יולי 2013) והמבקש יכול היה לפעול מבעוד מועד להגשת ערעורו.

הבקשה, נדחית.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ד, 21 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

ראובן שמיע, רשם התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: