טרוביצין נ' אם.די.ווי יבוא ושווק

החלטה

לפני מונחת בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגד המבקשת ביום 10.12.2014 בהיעדר כתב הגנה ובמעמד צד אחד.

טענות הצדדים

לטענת המבקשת, כתב התביעה כלל לא הומצא לה, כמו גם פסק הדין שניתן נגדה בהעדר הגנה. לדידה, נודע לה על התביעה דנא רק לאחר שנשלחה אליה התראה על פתיחת תיק הוצאה לפועל נגדה, ביום 26.2.2014.

לטענת המשיבה, המבקשת הוזמנה כדין לדיון ובחרה שלא להתייצב אליו. באשר לפסק הדין, לדבריה המציאה אותו כדין למבקשת ביום 23.12.2013.

העובדות הצריכות לעניין

כתב התביעה בתיק זה הוגש ביום 19.3.2013. המשיבה תובעת הפרשי שכר, תמורת חופשה, דמי נסיעות ומחלה, בסך כולל של 7,488 ש"ח.

דיון ראשון התקיים ביום 21.10.2013, אליו התייצבה המשיבה בלבד. בנה של המשיבה, שאינה מיוצגת, העיד בפני בית הדין לעניין מסירת כתב התביעה: "הגענו אל הנתבע והוא סירב לקבל אישור מסירה, זה היה ב- 7/4/13, אין לי עדות כתובה, רק כתבתי לעצמי שהייתי שם".

נוכח העולה מדברי בנה של המשיבה, הורה כב' הש' לובוצקי למשיבה לבצע מסירה אישית למבקשת, ואף הסביר לה כיצד עליה לעשות זאת.

המשיבה הגישה ביום 14.11.2013 תצהיר, שאינו מאומת על ידי עו"ד. על פי האמור בתצהיר, ביום 30.10.2013 הגיעה המשיבה לחנות שבה עבדה, השייכת למבקשת, מסרה זימון לדיון ל"אחראי בשם אלכסנדר", וביקשה ממנו למסור את הזימון לבעלים/מנהל המבקשת, מר דמיטרי בוברוב. זאת לאחר שקודם לכן יצרה קשר עם מר בוברוב וביקשה למסור לו אישית את הזימון, אך זה סירב לפגוש אותה. בנוסף, לאחר הביקור בחנות של המבקשת, התקשרה שוב למר בוברוב על מנת לעדכן אותו כי זימון לדיון נמצא אצל אלכסנדר, אך זה סירב לדבר עימה.

דיון שני בתיק התקיים ביום 10.12.2013, בפניי. המשיבה העידה לפני כך: "אני מסרתי את כתב התביעה לאלכסנדר, שהוא העוזר של דמיטרי, שהוא מנהל הנתבעת. הוא הבעלים של הרשת".

נוכח עדות המשיבה, קבעתי כי "הנתבעת נדרשה כדין להגיש כתב הגנה ולהתייצב לדין לדיון, אך לא עשתה כן" ונתתי פסק דין נגדה.

דיון והכרעה

סמכות בית הדין לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד קבועה בתקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: תקנות סד"א).

הלכה פסוקה היא כי בבוחנו בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, על בית הדין לשקול את סיבת מחדלו של הצד כנגדו ניתן פסק הדין, וכן את סיכויי הצלחתו בתביעה העיקרית (ר' אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 281-284).

ככלל, יינתן לשיקול סיכויי ההצלחה משקל רב יותר (ר' ע"א 10152/07 מרסל פדידה נ' רפאל ליאור בשם המנוח רפאל שמואלי ז"ל, ניתן ביום 15.12.10, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

במקרה דנא, למבקשת טיעונים לגופה של התביעה, שאינם משוללי יסוד וראוי שידונו במעמד הצדדים ויבחנו על ידי בית הדין. בקצירת העומר, טוענת המבקשת שלמשיבה היה חוב למבקשת, בגין מוצרים של המבקשת אותם רכשה. המבקשת טוענת שקיזזה חוב זה משכרה האחרון של המשיבה, וכל התשלומים האחרים למשיבה היו כדין. כמו כן למבקשת טענת קיזוז נגד המשיבה, בגין התפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת. טענות המבקשת מגובות בתלושי שכר, רישומים בכתב יד של שעות עבודה ותצהירים.

טענות המבקשת והמסמכים המגבים אותן עומדות בנדרש על פי ההלכה:

"יש לבחון בשלב הלכאורי, האם יש סיכוי כלשהו להגנה. די בכך שיש טענה בכתב ההגנה, שאם תוכח בעת הדיון לגופו מעל לספק סביר, הרי תתקבל טענת ההגנה, והמערערים - הנתבעים - לא ישאו באחריות כלפי המשיבה".

(דב"ע נה / 139 - 3 גן המוסיקה בע"מ ואח' נ' בתיה מולדבסקי פד"ע לא 188 (1996))