טרבלסי נ' הפועלים צפת

פסק דין

1.המערער היה לקוח של הבנק המשיב (להלן "הבנק"). בשעתו הוא נטל מן הבנק הלוואה, ומשזו לא נפרעה – הגיש הבנק תביעה נגדו לתשלום החוב שנצבר בחשבונו. בלא שנפרט את השתלשלות העניינים הסבוכה בהליכים אלה, שכללו פניה לבית המשפט המחוזי בערעור, נציין כי ההליכים נסתיימו בפסק דין מוסכם לפרעון החוב בתשלומים. ההליך דאז נסתיים, אפוא, בפסק דין, שהיה זה מכבר לחלוט.

2.אחר הדברים הללו הגיש המערער תביעה, ובה טען לנזק שנגרם לו על ידי המשיב. טענתו מכוונת לאותה הלוואה שהזכרנו מעלה, שלשיטת הבנק לא נפרעה ולכן הועמדה לפרעון מיידי. המערער טען, כי הבנק לא רשאי היה להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי, ומשהוא עשה כן בכל זאת, הוא גרם למערער ולעסקיו נזק רב. הוא תבע פיצויים בסך של 500,000 ₪.

3.בפסק דינו דחה בית המשפט קמא את טענת התביעה, לפיה הבנק לא רשאי היה להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי. על כך הוא הוסיף וקיבל את עמדת הבנק, לפיה הוסכם בין בעלי הדין על מתן הלוואה בסך של 50,000 ₪, שתכסה את כלל החוב, ובתוכו ההלוואה הראשונה שהועמדה לפרעון מיידי. הואיל וכך נדחתה התביעה.

4.על פסק דין זה מלין המערער, בערעור שהניח לפנינו, ובו הוא פורש את התנהלותו של הבנק בהליכי גבייתו של פסק הדין שניתן כנגדו בהליך הקודם, התנהלות שהינה קלוקלת לטעמו, חסרת כל בסיס חוקי ועוד כיו"ב טענות.

5.בערעורו של המערער לא ראינו כל ממש. הודעת הערעור אינה עוסקת כלל ועיקר בתביעתו ובפסק הדין שדחה אותה, כי אם בהתנהגותו של הבנק בגביית החוב מושא פסק הדין בהליך הקודם. דא עקא, התנהגות זו לא היוותה חלק מעילת התביעה, ואם היתה מועלית טענה המכוונת להתנהגות זו, דינה היה להידחות, כיוון שמקומן של הטענות אינו בהליך שכזה כי אם בהליכי ההוצאה לפועל, שלפי הבנתנו נקט ונוקט בהם המערער לרוב.

6.יוצא אפוא, משלא טען המערער כל טענה שהיא בערעורו כנגד ממצאי פסק הדין בבית המשפט קמא, ולמעשה לא העלה כל טענה הנוגעת לתביעתו שלו, דין הערעור להידחות.

7.למעלה מן הדרוש נציין, כי בפסיקתה של כב' השופטת קמא (המכוונת לתביעה גופה, להבדיל מן הטענות המועלות כעת בידי המערער) לא מצאנו כל שגגה, בין בממצאיה העובדתיים ובין במסקנות המשפטיות הנגזרות מהם. על כן, אפילו היה מעלה המערער את טענותיו כנגד פסק הדין גופו (דבר שהוא כאמור לא עשה), דין הערעור היה להידחות, בגדרה של תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

8.סוף דבר, מכל הטעמים הללו אנו דוחים את הערעור.

המערער ישא בשכר טרחת עורכי הדין של הבנק המשיב בסך של 20,000 ₪.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ד, 24 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: