טרביה ואח' נ' שלאעטה ואח'

החלטה

רקע:

1.לפני בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי, לשם בדיקת התובע מס' 1 והתובעת מס' 3, לשם קביעת הנכות שנותרה אצלם בתחום הנפשי.

התובע, יליד 2001, נפגע בתאונת דרכים שאירעה בתאריך 21.3.06, עת נדרס על ידי רכב חולף, בהיותו הולך רגל.

כתוצאה מהתאונה נגרם לתובע שבר פתוח בעצם הטיביה הימנית, והובהל ממקום התאונה באמבולנס לבית החולים גליל מערבי בנהריה.

נטען, כי אמו של התובע – התובעת מס' 3, הגיעה למקום התאונה וראתה את בנה מיד לאחר שנפגע, וכי מאז האירוע נמצאת אף היא במעקב וטיפול פסיכיאטרי במרפאה לבריאות הנפש, ומקבלת טיפול פסיכיאטרי ותרופתי.

לטענת ב"כ התובעים, הלכת "אלסוחה", בכל הקשור לפגיעה נפשית של בן משפחה של הנפגע הישיר, חלה בעניינו, וכי יש מקום למינוי מומחה פסיכיאטר גם לאמא.

2.ב"כ הנתבעים מתנגד למינוי מומחה פסיכיאטר כן לתובע ,הקטין, והן לאמו.

מלבד זאת שלטענת ב"כ הנתבעים, המקרה של האמא אינו נכנס כלל לתנאי הסף של הלכת "אלסוחה", לגבי השניים אין הצדקה רפואית למינוי מומחה פסיכיאטר במישור המהות.

הבקשה למינוי מומחה פסיכיאטר לתובע מס' 1:

3.כאמור, לתובע נגרם שבר פתוח בעצם הטיביה הימנית והובהל באמבולנס לבית החולים, שם עבר ניתוח לשחזור השבר וקיבוע חיצוני. התובע שוחרר לאחר 16 ימי אשפוז, וכחודשיים לאחר מכן, בשל זיהום בקיבוע החיצוני, אושפז שוב למשך 3 ימים, ואושפז בפעם השלישית ביום 3.6.07, למשך 3 ימים בשל תהליך דלקתי. במהלך האשפוז האחרון בוצעה תחת הרדמה כללית, הוצא המקבע החיצוני.

4.עיינתי במסמכים הרפואיים מצאתי כי קיימת ראשית ראיה המצדיקה מינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי.

אמנם התלונות בתחום הנפשי הופיעו לראשונה כ- 14 חודשים אחר התאונה, אלא שזאת ניתן להבין נוכח הטיפול הרפואי האינטנסיבי שעבר התובע בגין השבר ברגל, וההתעסקות המובנת בפגיעה האורטופדית.

בל נשכח כי מדובר בילד בן 5 בעת התאונה, אשר נדרס בהיותו הולך רגל, וסבל מחבלה אורטופדית קשה, עבר טיפולים רפואיים ממושכים, ובכלל זה קיבוע חיצוני לרגל לתקופה של כ- 2.5 חודשים. אין ספק שהילד עבר טראומה קשה הן פיזית והן נפשית.

הדיווח הראשון לשירותי הרווחה כ- 14 חודשים לאחר התאונה, נעשה על ידי בית חולים רמב"ם, ובו מתוארים תלונות על שינוי התנהגות מאז התאונה, סיוטים ופחדים, הרטבות לילה ועוד.

התלונות הנפשיות גם תועדו על ידי שירותי הרווחה בעיריית סחנין, בשני דוחות רפואיים חתומים על ידי ד"ר עאסלה, פסיכולוג מומחה, כשנה לאחר התאונה (הדו"ח ללא תאריך, אך מתוכנו נלמד כי ניתן כשנה לאחר התאונה); כן ניתנו המלצות טיפוליות במישור הנפשי, כגון ריפוי בעיסוק וטיפול פרטני רגשי.

במכתב הפניה של קופת החולים מיום 28.5.07, הופנה התובע להתייעצות פסיכולוג ילדים, עקב פחדים והפרעה התנהגותית, נדודי שינה וסיוטי לילה.

לאחר הרישומים הנ"ל, אכן הייתה הפסקה ארוכה במעקב וטיפולים נפשייים עד לחודשים 3-4/10. הוצג מכתב רפואי של פרופ' גיורא פיטר – מומחה להפרעות שינה, מתאריך 6/4/10, אך לא מצאתי במכתב זה מלבד תיאור תלונות על בעיות בלילה, נדודי שינה והרטבות לילה.

מכל האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי די במסמכים הרפואיים שהוצגו כדי ללמד על ראשית ראיה בדבר אפשרות קיומה של נכות נפשית תוצאה מהתאונה.

הבקשה למינוי מומחה פסיכיאטר לתובעת מס' 3: