טעת קיזוז בפרעתי בגין חיוב בעל בתשלום בשל סירוב נטען ליתן גט

בתיק זה הוגש לביצוע פסק דין מיום 26.12.10, שנתן תוקף להסכם גירושין לפיו על החייבת לשלם לזוכה סכום של 50,000 ש"ח, בהתאם להוראה 28 ב' להסכם הגירושין הקובעת -

"ב. הצדדים מסכימים ומצהירים בזאת כי התמורה לעזיבתו (של הזוכה - ד.פ.ו.) את בית מגוריהם אגב הגרושין יקבל הבעל סכום השווה ל- 50,000 ש"ח (חמישים אלף ש"ח). עוד מצהירים הצדדים כי זכאותו של הבעל לקבלת סכום זה תקום לו רק בכפוף ובהתקיים שני תנאים מצטברים שלהלן.

ג. תנאי ב'1 - יבוצע שיפוץ בבית מגוריהם ע"פ ס"ק א' לעיל.

ד. תנאי ב'2- במידה והאישה היא זו אשר תחליט כי רצונה להתגרש. למען הסר ספק במידה והבעל יחליט על רצונו להתגרש לא יהיה זכאי לתמורה הנ"ל"

אין חולק בין הצדדים, כי שני התנאים הנ"ל התקיימו.

יצוין, כי ביום 24.04.12 ניתנה החלטה על ידי בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון בה"ט 28493-04-12, ובמסגרתה נקבע, כי הסכום של 50,000 ש"ח יועבר לידי הזוכה על ידי החייבת עד ליום 13.05.12.

אין מחלוקת כי הסכום לא שולם.

החייבת אינה חולקת בדבר חבותה מכח ההסכם כלפי הזוכה, אך יחד עם זאת טענה, במסגרת בקשה בטענת פרעתי שהוגשה, כי יש להורות על קיזוז סכומים, אותם חייב לה הזוכה, בהתאם להסכם הגירושין.

לטענת ב"כ החייבת, בהתאם לסעיף 11 להסכם הגירושין, על הזוכה לשאת בתשלום סכום של 5,000 ש"ח לחודש והחל מיום 31.01.12, היות והזוכה סירב ומסרב ליתן לחייבת גט ולכן במצטבר ממועד החיוב ועד למועד הגשת הבקשה, חובו מסתכם לסכום של 33,000 ש"ח, אותם יש לקזז מחוב החייבת בתיק.

ב"כ החייבת הוסיפה וטענה, כי אל הזוכה נשלחו שתי הודעות קיזוז, בגין חבויות שונות ובמסגרתן הודע לו כי עליו לשלם לחייבת סכום של 12,151 ש"ח נכון ליום 21.06.12, וזאת בגין תשלומים שבוצעו על ידי החייבת תחת הזוכה - החזרי תשלום בעבור חשמל, מים, מסים, רכישת צמיגים לרכב, חיובי כרטיס אשראי, חיובי פלאפון, תשלום יתרת החוב בחשבון המשותף, תשלום בעבור טסט לרכב ותשלום בעבור ביטוח החובה וביטוח המקיף לרכב אשר ברשותו.

הזוכה, בתגובתו, טען כי לא ניתן לחייבו לשלם, בהתאם להוראת סעיף 11 להסכם הגירושין, שכן הוא אינו מסרב ליתן גט, אלא החייבת היא זו אשר עומדת במרייה, שלא לשנות את הסדר הגירושין, כפי שנדרש ממנה על ידי בית הדין הרבני, על מנת לאפשר סידור הגט.

עוד הוסיף הזוכה וטען, כי הסכומים אותם דורשת החייבת, לקזז בגין תשלומים שונים, אשר בוצעו לטענתה, אינם משקפים את המציאות, היות ויתרת החוב בחשבון המשותף שולמה על ידו וכן מוכחשת החבות הנטענת כלפיו, לגבי יתר התשלומים הנטענים.

ב"כ החייבת השיבה, כי החיובים הכספיים הנטענים נוגעים לחבויות אשר נצברו בתקופת מגורי הזוכה בביתם המשותף של הצדדים, אולם שולמו אך על ידי החייבת לאחר עזיבת הזוכה את הבית וכן שולמו על ידי החייבת חובות של הזוכה, במסגרת חיובי כרטיס האשראי, לאחר שנסגר חשבון הבנק המשותף.

כבר עתה אציין, כי הטענות ביחס לחבות הזוכה לתשלום סכום של 12,151 ש"ח אינן מבוססות על כל אסמכתא שהיא ו/או על פסק הדין אשר הוגש לביצוע ולא הופניתי לכל מקור שהוא אחר ממנו שואבת החייבת את הזכות לקבלת ההחזרים מאת הזוכה, כטענתה. ולכן , עסקינן בטענת קיזוז שיש להוכיחה.

רשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך לדון, במסגרת בקשה בטענת פרעתי, בטענת קיזוז נטענת, שאין עליה סימוכין, כאשר יש להוכיחה ולבססה, אלא יש להפנות הבקשה לבית המשפט המוסמך.

לפיכך, הנני מורה כי בקשת החייבת, בנוגע לסכום זה, נדחית.

אם כן, נותרת השאלה - האם יש להורות על קיזוז סכום של 33,000 ש"ח (נכון למועד הגשת הבקשה בטענת פרעתי), בהתאם להוראת סעיף 11 להסכם הגירושין?

במסגרת הסכם הגירושין נקבע, תחת הכותרת " גירושין", כך-