טענת קיזוז של סכומים בהתאם לפסק הדין.

פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 18.01.12 הוגש לביצוע בתיק זה.

בפסק הדין נקבי, כי -

"הנתבע (החייב - ד.פ.ו), יחזיר לקופת העיזבון לחלוקה עבור היורשים סך של 308,640 ש"ח, בניכוי הכספים שהוצאו מאותו חשבון, עבור הטיפול במקרקעין, ככל שהם נוגעים לתשלומים לעיריה, לרשויות מס, לאדריכל, לעורך דין, זאת משום שהנתבע פעל במקרקעין ברשות המנוחה ועל פי יפוי כח שמסרה לו. בנוסף ינוכה מסכום זה, סך של 2,000 ש"ח לחודש ממועד העברת החשבון לבנק איגוד ועד מותה של המנוחה... וכן בניכוי הוצאות הקבורה והאזכרה של המנוחה... כל הסכומים שהוכחו על השבתם נושאים ריבית והצמדה ממועד התביעה ועד התשלום בפועל".

כמו כן נקבע, כי החייב "יחזיר לקופת העיזבון את הסך של 125,000 ש"ח, שנטל לעצמו מחשבונה של האם, על חשבון אותם 4,000 ש"ח, שהחליט לגבות מחשבונה של המנוחה ללא הסכמתה (סכום זה מהווה חלק מהסכום הכולל שנתבע בתביעה העיקרית)".

עוד נפסק, כי על החייב לשלם הוצאות משפט בסכום של 36,000 ש"ח.

החייב הגיש בקשה "פרעתי" בטענה, כי יש להורות על קיזוז סכום של 132,147 ש"ח המהווה תשלומים שנשא בהם החייב, במהלך התקופה הרלוונטית ובהתאם להוראות פסק הדין.

לטענת הזוכים, בהעדר מסמכים רשמיים לביסוס ההוצאות הנטענות, לא ניתן להכיר בהן, כאשר פסק הדין קבע מפורשות, כי הסכומים שינוכו הם כאלו " שהוצאו מאותו חשבון" וזאת לגורמים שפורטו בפסק הדין ולאלו בלבד.

ביחס למסמכים שהוגשו על ידי החייב, בכתב ידו, טענו הזוכים, כי לא ניתן להכיר בהוצאות הנטענות היות ועסקינן ב "שרבוט בכתב יד של סכומים שכביכול הוצאו לכאורה ואפילו לא ידוע מהיכן הוצאו", כאשר אין בכך די כדי להוכיח הוצאות מחשבונה של המנוחה ולידי מי שולם ובעבור איזו רכישה, שכן אין די בהוכחת פירעון חוב, אלא יש להוכיח כי החוב הספציפי, נשוא הדיון, הוא זה אשר נפרע.

ביחס לנספחים 10, 13, 44 ו- 46 שצורפו לבקשת הפרעתי, נטען כי אין עסקינן בהוצאות שבוצעו בגין טיפול במקרקעין, כאשר נספח מס' 46 הינה הוצאה שבית משפט לענייני משפחה דן בה ודחה אותה. ב"כ החייב, בסיכומיו הסכים כי סכום זה אינו מותר בניכוי.

לטענת ב"כ הזוכים קבלות, שסומנו כנספחים מס' 9, 26, 28 ו- 30, יש בהן כדי להוות הוצאות בגין טיפול במקרקעין, כהגדרתם בפסק הדין ולכן נתן הסכמתו לניכוי הסכומים המצוינים שם -בסכום של 11,820 ש"ח.

ב"כ הזוכים הוסיף, כי על פי סעיף 30 לפסק הדין, חשבון הבנק של המנוחה הועבר ביום 06.06.04 לחשבון בבנק אוצר החייל, כאשר בתאריך 29.05.05 נפטרה המנוחה ולפיכך במשך 11 חודשים ו- 23 ימים בלבד, התנהל בבנק אוצר החייל ולכן יש לבצע חישוב של 2,000 ש"ח במכפלת הזמן האמור, אשר יופחת מהסכום, אותו על החייב להשיב בהתאם לפסק הדין ולטענת ב"כ הזוכים סכום של 22,000 ש"ח וזאת תחת 24,000 ש"ח, כמבוקש על ידי החייב.

בדיון, שהתקיים בפני, נחקר החייב לעניין הכספים שהוצאו לטענתו, כפי שהובא בנספחים בבקשת הפרעתי והודיע, כי הוא חוזר בו מבקשתו להכיר בהוצאות הכלליות בעבור אמו המנוחה - נספחים מס' 7, 15, 18, 33, 36, 37, 48, 51, 52, 54, 25.

לפיכך, מבלי צורך להכריע הבקשה, בעניין הוצאות אלו, נדחית.

במסגרת סיכומי החייב, הוסיף כי הוא חוזר בו מעתירתו להכיר בהוצאות המפורטות בנספחים 12, 45 ו - 46, שכן הן אינן מותרות על פי פסק הדין.

לפיכך גם הבקשה בעניין הוצאות אלו נדחית.

במסגרת הדיון הסכימו הצדדים, כי אין מחלוקת ביחס לגובה ההפחתה אשר בוצעה על ידי הזוכים באשר לסכום החודשי של 2,000 ש"ח לתקופה של מעל ל-11 חודשים, בסכום של 22,000 ש"ח.

ועוד הוסכם, כי היות והחייב הנו אחד מיורשי המנוחה ומשחלקו בסכומים האמורים לשוב לקופת העיזבון ולהתחלק בין היורשים (שבעה), הנו 1/7 - הוא יופחת כבר בשלב זה, במסגרת חישוב ההחזרים הנדרשים על ידי החייב, לאחר שיבוצע ניכוי של הסכומים, ככל ויבוצעו, במסגרת החלטתי.

לטענת ב"כ החייב הזוכים פתחו את תיק ההוצאה לפועל בחוסר תום לב, היות וסירבו לבצע הפחתות במסגרת ניהול מו"מ, עת היום הם מסכימים להכיר בחלק מההוצאות, כאמור, וכי סכום החוב, אף לשיטת הזוכים, היה מופקד אצל עורך דין מוטי אפרתי, אשר שימש ככונס נכסים מטעם בית המשפט, למכירת זכויות כל הצדדים בנכס המצוי ברח' יהודה הלוי 10 בראשון לציון ולפיכך, ככל והיו הזוכים היו מסכימים לנהל ההליכים מחוץ לתיק ההוצאה לפועל וטרם פתיחתו, לשם בירור הסכומים האמתיים, ניתן היה לקבל הכספים מאת כונס הנכסים, ללא צורך בניהול תיק ההוצאה לפועל והוספת הוצאות מיותרות על הצדדים.