טענת 'מאיס עליי' עקב אלימות כלכלית

בתאריך כ' בטבת התשע"ה (11.12.2014) הגישה התובעת הגברת [פלונית] (להלן האישה) באמצעות בא כוחה עורכת הדין שקמה עצמון גל תביעה לגירושין עם כריכה למזונות האישה ומדור ייחודי וכן כתובה, נגד הנתבע מר [פלוני] (להלן הבעל) באמצעות בא כוחו עורך הדין גיל דוידסון.

בכתב התביעה מפרטת האישה שתי סיבות עיקריות לטענתה:

א) אלימות כלכלית קשה ביותר [...] שולט בה ובמעשיה, מכתיב וקובע בעבורה כל צעד ושעל, ומגביל אותה ככל שעולה על רוחו [...] הנתבע מידר אותה כלכלית, כספית־רכושית, ולמעשה היא נתונה לחסדיו, וליתר דיוק לגחמותיו. הוא הקובע מה תעשה, לאן תלך, עם מי תדבר, עם מי תיפגש, הוא נוהג לעקוב אחריה ויודע כל צעד ושעל שלה [...] הנתבע לא נתן לה כספים אלא לאחר שקיבל פירוט ממנה למה הם נועדו ומה תעשה בהם, הנתבע אף ביקש מפקידת הבנק ליידע אותו בכל פעולה שמבוצעת על ידה בחשבון הבנק, הנתבע הגביל את כרטיס האשראי למסגרת של שלושת אלפים ש"ח בלבד, הוא עוקב אחר פעולות הכרטיס, ואם הוא רואה שביצעה קנייה שאינה מוצאת חן בעיניו כגון רכישת נרתיק ל"פלאפון" עבור הבנות, הוא מבטל את כרטיס האשראי. על מנת לצאת מהבית היא צריכה אישור הנתבע. הנתבע עצמאי, איש עסקים, בעלים של מפעלים ותעשיות, בבעלות הנתבע שטח אדמה בצפון הארץ, וכן כשמונה דירות אשר משכירם לאנשים, זה כשנה [מתאריך התביעה] אינם מקיימים יחסי אישות.

ב) הנתבע ניתק אותה מבני משפחתה ובודד אותה מהחברה, הוא נוהג להתעצבן ולהתקשר לבני משפחתה ולומר להם שאינו רוצה שהיא תהיה בקשר אִתם.

לפיכך תובעת האישה גט, וכן מזונות אישה ומדור ספציפי, כמו כן הגישה האישה תביעה לכתובה ותוספת כתובה.

בבית המשפט לענייני משפחה הגישה האישה תביעה לפירוק שיתוף ולמזונות הקטינים.

הבעל טוען שאוהב את אשתו ורוצה שלום בית.

בתאריך כ"ו בשבט התשע"ה (15.2.2015) התקיים דיון בבית הדין ונשמעו טענות ומענות הצדדים:

טענות האישה: הייתה אלימות כלכלית, וכן ניסיונות לנתקה  ממשפחתה.

מתוך הפרוטוקול:

"[...] דברים של קניות זה רק הוא, בגדים לילדים הוא קונה רק בתל אביב. מבחינת המשפחה – הוא ניתק אותי ממשפחתי, חגים, שבתות – זה רק אצל אמא שלו [...] אין בינינו יחסי אישות שנה וחצי [...] הבעל לא עושה פעולות בבית של שלום בית [...] בלתי אפשרי שכל צעד זה הוא, אנשים צריכים קצת חופש, אי אפשר לקבוע על כל צעד מה לעשות [...]"

טענות הבעל:

"חושב שיש מקום לשלום בית [...] אני נהגתי כל השנים לקנות בשר כי מבחינת הכשרות אני קונה כמו שהיינו רגילים [...]"

בית הדין שאל: "מה עם בגדים?" הבעל: "אני לא חושב שזה בושה שאני יודע לקנות, המשפחה שלי מבינים בטקסטיל [...]."

בענין טענת האישה לניתוקה ממשפחתה השיב הבעל:

"יש לה שש אחיות שחיות חיי זימה [...] אבל כמו שאמרתי קודם אי אפשר לשמור על הכשרות שם [...] היא החליטה שהיא עושה ברוגז, היא לא הולכת למקווה [...]"

בתאריך ב' בסיוון התשע"ו  (20.5.2015) התקיים דיון הוכחות בבית הדין:

הבעל טען שהוא מנתק את ילדיו ממשפחת אשתו מחשש שהם ישפיעו על ילדיה של האישה שיעזבו את דרך ההורים ויפנו לדרכים אחרות שאין האב רוצה.