טענת זיוף כעילה לדחיית בקשה לסילוק על הסף בשל מעשה בית דין

1.         בפני בקשה לסילוק התובענה על הסף בשל מעשה בית דין ובשל היעדר עילה, וזאת בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - תקסד"א).

רקע

2. במהלך שנת 2004 חתמו הצדדים על הסכם עבודה במסגרתו התחייבה המשיבה (התובעת) מס' 1 לספק למבקשת (הנתבעת) שירותי קבלנות עפר (להלן - ההסכם).  בתמורה, מסרה המבקשת שני שיקים - האחד ע"ס 29,400 ש"ח והשני ע"ס 48,000 ש"ח, סה"כ 78,400 ש"ח (להלן - השיקים).  ברם, שיקים אלה חוללו.

3. בתאריך 24.6.04 הגישה המשיבה (התובעת) מס' 1 בקשה לביצוע שטר לגבי השיק ע"ס 29,400 ש"ח בלשכת ההוצאה לפועל, והמבקשת (הנתבעת), מנגד, הגישה התנגדות לביצוע השטר.

התיק הועבר לבית המשפט (ת.א. 2748/05), אך התובענה נמחקה עקב חוסר מעש.

4.         בתאריך 12.9.04 הגישה המבקשת תובענה (ת.א. 10588/04) כנגד התובעים לפיצוי מוסכם בשל הפרת ההסכם בסך 100,000 ש"ח, וזאת על פי הסכם שהציגה בפני בית המשפט לפיו התחייב התובע מס' 2 באופן אישי לביצועו. 

ביום 7.12.05 ניתן בת.א. 10588/04 פסק דין כנגד המשיבים בהיעדר הגנה והם חוייבו לשלם למבקשת סך 100,000 ש"ח בתוספת אגרת בית משפט ושכ"ט עורך דין (להלן - פסק הדין).

            בקשה לביטול פסק הדין נדחתה על ידי כב' השופט מילנוב ביום 8.8.05, ונפתח תיק הוצאה לפועל למימושו.

5.         העובדות המתוארות לעיל הן שהביאו להגשת התביעה שלפנינו בהליך העיקרי (ת.א. 2465/06), שבמסגרתה תובעים המשיבים (התובעים) את הסעדים הבאים:

            (א)        סעד כספי בסך 78,400 ש"ח בשל השיקים שחוללו;

(ב)        סעד הצהרתי לפיו יורה בית המשפט כי פסק הדין  בטל, בשל העובדה כי ההסכם עליו הוא נסמך - מזוייף.

טענות הצדדים

6.         לטענת המבקשת (הנתבעת), הן בבקשה והן בתשובתה לתגובת המשיבים לבקשה, יש  לדחות על הסף את התביעה למתן הסעד ההצהרתי בשל מעשה בית דין, הואיל ומשלא פעלו המשיבים בדרכי הערעור שעמדו בפניהם סמוך למתן פסק הדין, הפך פסק הדין לחלוט. המשיבים גם לא ניצלו את זכותם להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת כב' השופט מילנוב לדחות את בקשתם לביטול פסק הדין.

            עוד טוענת המבקשת, כי טענת הזיוף באשר להסכם היא טענה חדשה ומעולם לא נטענה על ידי המשיבים.  יתרה מכך, ההסכם הנטען כמזוייף הוגש על ידי המשיבים עצמם בבקשה לביצוע שהגישו לגבי השיק בסך 29,000 ש"ח. גם במסגרת ת.א. 2748/05 לא טענו המשיבים טענה כנגד אותו הסכם בדיוק.

            עוד טוענת המבקשת, כי בהגשת התביעה פועלים המשיבים תוך ניצול לרעה של הליכי בית המשפט ובחוסר תום לב, ובפגיעה קשה בעקרון סופיות הדיון. בצד זכות הגישה והפניה לערכאות, קיימת הזכות שלא להטריד בעל דין באותו ענין כאשר לתובע היה יומו בבית המשפט.

            באשר לתביעה הכספית על השיק בסך 49,000 ש"ח, טוענת המבקשת כי לא צורף לתביעה העתק שהוא מסמך מהותי לצורך הבקשה, ומכאן שמדובר בהיעדר עילה.

 זאת בנוסף לעובדה כי שיק זה מעולם לא הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל - דבר המדבר בעד  עצמו. הואיל והמשיבים לא הגיבו בתגובתם לבקשה זו, טוענת המבקשת, כי טענותיה דינן להתקבל.

7.         לטענת המשיבים (התובעים), יש לדחות את הבקשה לאור הפסיקה המפורשת של בתי המשפט לפיה יועדף תמיד פתרון ענייני של המחלוקת לגופה מאשר פתרון פורמליסטי. 

            באשר למעשה בית דין, טוענים המשיבים כי המחלוקת בין הצדדים לא הוכרעה לגופה, אלא ההכרעה נעשתה אך ורק לענין המצאת כתב התביעה כדין למשיבים.  משקבע בית המשפט כי כתב התביעה הומצא כדין (דבר המוטעה לדעת המשיבים), נדחתה בקשתם של המשיבים לביטול פסק הדין, וזאת כאמור, מבלי לדון בענין לגופו.