טענת העורר כי התביעה כנגדו בגין הכנסת כספי אויב לאזור בוצעה במסגרת פעילותו העסקית לייצוג חברת תקשורת גדולה

כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו 5 עבירות של הכנסת כספי אויב לאזור ועוד שתי עבירות של ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, ונטען בו כי במשך שבועיים ימים בקירוב, בשלהי אוקטובר ובתחילת נובמבר 2008, ב-5 הזדמנויות שונות, קיבל העורר מאדם אחר המתגורר ברצועת עזה, מאמון סאקאללה שמו (להלן: סאקאללה), סכומי כסף גדולים בסכום כולל של מעל 360,000 ש"ח, שהועברו לחשבון הבנק שלו, לצורך חלוקה לגורמים שונים, בהתאם להוראות שנמסרו לו, וכמו כן סייע בחלוקת 160,000 ש"ח נוספים שאותם קיבל מפקיד בכיר במוקטעה. לפי הנטען, מדובר בכספים השייכים לחמא"ס. בפרט האישום האחרון נטען כי העורר הזמין אנשים לארוחות במסגד באזור מגוריו השייך לחמא"ס. בימ"ש קמא קבע כי יש ראיות לכאורה ואף קיימת עילה של מסוכנות, ולכן הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

 מכאן הערר שבפני, כאשר לטענת הסנגור הפעילות הכספית המתוארת בכתב האישום נעשתה במסגרת פעילותו העסקית של העורר אשר מייצג באזור חברה גדולה לציוד תקשורת, וכי גם אותו סאקאללה הינו עובד בכיר באותה חברה, ואין לכך כל קשר לפעילות עוינת. לעומת זאת, התביעה טוענת כי מראיות נסיבתיות עולה שמדובר בהזרמת כספים לארגון טרור במסווה של פעילות עסקית, וכי העורר היה מודע לכך, ולפחות עצם עיניו בעניין זה, ולכן צדק בימ"ש  קמא בהחלטתו.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה. כתב האישום מבוסס למעשה על אמרותיו של העורר, ולכן יש לבחון את האמור באמרות אלה. באמרה הראשונה מיום 13.11.08, ציין העורר כי הוא עובד בתחום צלחות לווין, וכי סאקאללה משמש, בין יתר עיסוקיו, גם כסוכן של חברה שעוסקת אף היא בשרותי תקשורת, וקיים ביניהם קשר עסקי החל מאפריל 2006. לדבריו, באוקטובר 2008, מסר לו סאקאללה כי פתח גם עסק של חלפנות כספים, וביקש את עזרתו של העורר בחלוקת כספים ללקוחותיו באזור. לאחר כמה פעמים שבהם עסק העורר בחלוקת כספים, הוא חשד כי לא מדובר בעניין מסחרי בלבד וביקש מ סאקאללה שלא יעביר אליו כספים נוספים. העורר ציין עוד כי חשד שהכספים הגיעו לאנשי חמא"ס נוכח חזותם של האנשים הללו.

באמרה נוספת מיום 1.12.08, שב העורר ותיאר את העברות הכספים הללו, והוסיף כי לאחר שביקש מ סאקאללה לחדול מהעברות הכספים, התקשר אליו האחרון ומסר לו כי כבר הפקיד בחשבונו 160,000 ש"ח, וביקש כי יחלק את הכספים הללו, וזו הייתה הפעם האחרונה שבה עשה כן. העורר פירט גם באמרה זו את חשדותיו אודות מטרת העברת הכספים, וציין כי חשדות אלה נובעים מהתרשמות סובייקטיבית, בין היתר מפני שסבר שלא יתכן כי אישה תהיה סוחרת, וגם חשד כי אחת הנשים היא אשת שאהיד או אשת אסיר (עמ' 3 שורות  73- 72).

התביעה אינה חולקת כי בין העורר ובין סאקאללה אכן התקיים קשר מסחרי, אלא שהתביעה סבורה כי העברות הכספים נשוא כתב האישום חורגות מהקשר המסחרי שהיה בין השניים הללו, והיא לומדת על כך מהחשדות שאותם פירט העורר באמרותיו. בימ"ש קמא קיבל את עמדת התביעה בעניין זה. דא עקא, אין בידי התביעה כל ראיה לכך שהאנשים שמהם קיבל העורר את הכספים הללו, וכן האנשים שלהם העביר העורר את הכספים, אכן קשורים לארגון החמא"ס או הגא"פ. לדברי הסנגור, האנשים הללו אף נחקרו ע"י גורמי הביטחון אולם לא נעצרו, ומכאן ניתן להסיק כי אין די ראיות לכך שמדובר במי שקשורים לפעילות של ארגונים אסורים.

בנסיבות אלה, כאשר הראיה העיקרית של התביעה היא אותם חשדות סובייקטיביים של העורר, שלא נמצאו להם תימוכין בראיות אחרות, ספק בעיני אם די בכך כדי לבסס תשתית ראייתית מספקת להרשעה ב-6 העבירות הראשונות המיוחסות לו בכתב האישום. למרות זאת, אינני סבור כי ניתן לקבוע שאין ראיות לכאורה לעבירות אלה, שהרי הרף הראייתי של ראיות לכאורה הנדרש למעצר עד תום ההליכים, סיכוי סביר להרשעה, נמוך יותר מהרף הראייתי הנדרש להרשעה, מעל לכל ספק סביר.

עם זאת, אין מנוס מהמסקנה כי מדובר בראיות שעוצמתן מוגבלת, והלכה היא כי כאשר יש ראיות מוחלשות, ראוי לשקול ביתר שאת את האפשרות לחלופת מעצר (ראו למשל ע"מ 3582/07), וכזה הוא המצב שלפנינו. אוסיף עוד כי פרט האישום השביעי כשלעצמו, אין בו כדי לבסס עילה למעצר.

נוכח האמור, התוצאה היא שהערר מתקבל, והעורר יוכל להשתחרר ממעצרו, לאחר שימלא את התנאים הבאים:

1. הפקדת 20,000 ש"ח במזומן.
2.  החתמת שני ערבים צד ג', אשר לפחות אחד מהם בעל אזרחות ישראלית או רישיון עבודה בישראל, על סך 15,000 ש"ח כל אחד.
3. העורר יחתום על זימון להמשך משפטו בטרם ישוחרר ממעצר.

ניתנה היום, 22 בינואר 2009, כ"ו בטבת התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

הנשיא

רמ"שית: עג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: