טענה כי נפל פגם בהחלטה להארכת מעצר

העורר נעצר לחקירה בתאריך 19.1.09. למחרת, הוא הובא לדיון בבקשת המשטרה להארכת מעצרו, בסופו הורה ביהמ"ש על הארכת המעצר ב-15 ימים.

הסנגור סבור כי נפל פגם בהחלטה האמורה, שכן ספק אם היה בידי הרשויות על מה לבסס את המעצר בחלוף יום בלבד מתחילת החקירה. לדעת הסנגור, קיומה של מניעה מפגש אף היא הייתה צריכה להביא לצמצום ימי המעצר. לבסוף, התייחס הסנגור לתנאי ההחזקה הקשים הפוגעים בעורר, הסובל מנכות. בנסיבות אלה, סבור הסנגור כי לא היה מקום להאריך את המצער לתקופה ארוכה כאמור.

התביעה הצבאית מתנגדת לערר, לטעמה, החלטת ביהמ"ש קמא מבוססת כדבעי  מאחר שקיימת  תשתית מודיעינית מספקת וכן תוכנית החקירה ברורה שהוצגה בפני ביהמ"ש.

הלכה פסוקה היא מימים ימימה כי, מקום בו קיימת מניעת מפגש, יצמצם ביהמ"ש את תקופות המעצר, על מנת להבטיח פיקוח שיפוטי הדוק ככל האפשר.

יחד עם זאת, הדגשנו לא פעם כי לחלק הארי של החקירות בעבירות ביטחונית, דוגמת זו של העורר, מאפיינים ייחודיים המצריכים הארכת מעצר לפרקי זמן ארוכים יותר מאשר בחקירה פלילית רגילה. לצד האמור, יש לזכור כי ברוב חקירות ביטחוניות מסוג האמור מתקיימת עילת מעצר ברורה, בשים לב לסיכון החמור לביטחון האזור והציבור הטמון בעבירות.

בשל האמור, לא ניתן לומר כי הארכת מעצר לתקופה של 15 ימים בהתקיים צו מניעת מפגש פגומה מיניה וביה. גם במקרה זה, על ביהמ"ש לערוך איזון נכון בין השיקולים המגוונים הראויים להישקל בשלושה צירים מרכזיים, באשר לקיומן של תשתית ראייתית, של עילות מעצר, ושל צורכי החקירה, ולקבוע על פיהם מה היא תקופת המעצר המינימאלית הנדרשת. והכל תוך שאיפה לאפשר גילוי האמת ואכיפת החוק, ומאידך לצמצם ולהגביל את הפגיעה בזכותו של החשוד לחירות.

במקרה דנן, מסיבה שלא הובהרה לי כל צורכה, בחרו הרשויות להביא את העורר להארכת מעצר לדיון כבר למחרת מעצרו. יש בהחלטה זו להועיל לשמירה על זכויותיו של העורר, שכן לא חלף פרק זמן ארוך עד שעניינו נבחן על ידי שופט. מכל מקום, אין בעובדה זו בלבד כדי להשפיע על תוצאות הדיון בבקשת המשטרה להארכת מעצר, הנבחנת בהתאם לכללים שפורטו לעיל.

ואכן במקרה דנן, עיון בדו"ח החסוי לימדני כי החשוד הובא לחקירה לאחר שהייתה בעניינו תשתית מודיעינית מבוססת וענפה.

יתרה מזו, יש להתחשב בעובדה כי החקירה מצויה בתחילתה, וכי לחוקרים תוכנית חקירה מפורטת, המחייבת את המשך המעצר.

סופם של דברים, כי בחינת שיקולי ביהמ"ש אל מול תוצאות החקירה עד כה, הביאה אותי למסקנה כי בהחלטתו איזן נכונה ביהמ"ש בין האינטרסים, מבלי להתעלם מנסיבותיו האישיות של העורר.

אשר על כן, הנני דוחה את הערר.

ניתנה היום, 28 בינואר 2008, ג' בשבט התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: לש+עג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: