טען ביניים בעניין תשלום תגמולי ביטוח

 בעניין עזבון המנוח: פלוני ז"ל

למי מיורשי המנוח ישולמו תגמולי ביטוח שלא נקבע מוטב לתשלומם?

רקע רלוונטי ותמצית טענות הצדדים

1. המנוח הלך לבית עולמו ביום 28.12.2015 ובצוואתו מיום 16.4.1996 ציווה את מרבית עיזבונו לרעייתו (להלן "הטוענת 1") ואילו לבנותיו מנישואיו הראשונים (להלן "הטוענות 3-2") ציווה ששים אחוזים משווי ארבע תכניות חיסכון בבנק לאומי וכן פוליסת ביטוח בחברת הראל-המשמר חברה לביטוח בע"מ (להלן "הראל") בחלקים שווים ביניהן.

2. בשורת החתימה בצוואה נכתב התאריך 1995 ולצידה חתם המנוח בציון התאריך 16.4.1996. בהתאם לעדות עורך דין משה ברגר שערך את הצוואה והיה עד לחתימתה (להלן "עו"ד ברגר") הצוואה הוכנה והודפסה בשנת 1995 (למיטב זכרונו במחצית השנייה של שנת 1995) אך נחתמה ביום 16.4.1996 כפי שציין המנוח ליד חתימתו. הצוואה קוימה ביום 24.5.2016 על אף 'הפגם' שנפל בה.

3. בחייו היה המנוח מבוטח בשלוש פוליסות בחברת הראל. האחת - פוליסה פרטית שהוקמה על ידו ונפדתה לבקשתו ביום 17.9.1995 תמורת סך 12,276.93 ש"ח (להלן "הפוליסה הראשונה"). והאחרות - שתי פוליסות שהוקמו על ידי מעסיקתו כבעלת הפוליסות מסוג ביטוח חיים קולקטיבי של חברי האגודה השיתופית של עובדי XXX בע"מ שכללו בין היתר כיסוי ביטוחי למקרה מוות ובהן לא נקבעו מוטבים (להלן "הפוליסות המאוחרות"). הראל עתרה בטען ביניים לעניין גורל הפוליסות המאוחרות והפקידה את תגמולי הביטוח בסך 340,648 ש"ח בקופת בית המשפט.
4. הפוליסה הראשונה נפדתה כאמור עוד בחיי המנוח. בפוליסות המאוחרות לא נקבע מוטב ובהתאם לתנאיהן ישולמו תגמולי הביטוח ליורשים על פי דין שהגדרתם "יורשים על פי צו ירושה או צו קיום צואה שניתנו על ידי ערכאה שיפוטית מתאימה", ובענייננו ליורשים על פי הצוואה. בצוואתו ציווה המנוח "קיימת פוליסת בטוח על שמי בחברת הראל-המשמרחברה לביטוח בע"מ- פוליסה זו אני מוריש במלואה לבנותי XXX וXXX בחלקים שוים" והצדדים נחלקו האם כוונתו לפוליסה הראשונה או שמא לפוליסות המאוחרות.

5. לטענת הטוענת 1 המנוח ציווה לטוענות 3-2 את הפוליסה הראשונה בלבד אך זו נפדתה שנים ארוכות טרם פטירתו. הפוליסות המאוחרות לא היו קיימות כלל במועד בו נכתבה הצוואה (להבדיל ממועד חתימתה) ועל כן ובהתאם ללשון הצוואה – ציווה אותן המנוח לה. לעומתה טוענות הטוענות 3-2 שהפוליסה הראשונה היא שלא היתה קיימת במועד חתימת הצוואה ועל כן ציווה להן המנוח את הפוליסות המאוחרות.

דיון והכרעה

6. הכלל הוא ש"סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם, על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העיזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון". כך מורה סעיף 147 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965.

בענייננו בפוליסות המאוחרות לא נקבעו מוטבים ובהתאם לתנאי הפוליסה ישולמו תגמולי הביטוח על פיהן ליורשי המנוח על פי הצוואה. על כן יש לבחון מי מהטוענות זכאית לתגמולים אלה על פי הצוואה.