טסלר(אסיר) נ' מדינת ישראל- שירות בתי הסוהר

החלטה

1.עניינה של התביעה לפיצוי התובע, שהינו אסיר המרצה עונשו בבית סוהר איילון, בסך של

8,938 ₪, המהווה הפרש השכר לו הוא זכאי, לטענתו, בגין עבודתו בתקופה שמיום 28/6/12 עד ליום 24/3/13 במפעל "ביג בג" המצוי במתחם מפעלי התעסוקה בבית הסוהר.

לטענת התובע, שכרו כעובד במפעל יזם צריך להשתלם על בסיס שעות עבודתו בפועל, ובשיעור בסך של 13.8 ₪ לשעה, הקבוע בנהלי שב"ס. תחת זאת, טוען התובע, כי שכרו השתלם על בסיס שכר בסך של 42.48 ₪ ל- 53.1 ₪ ליום עבודה בן 7 שעות, שלא בהתאם לנוהל הקובע ובשיעור נמוך ממנו.

על כן, עותר התובע לחייב את הנתבעת בהפרשי השכר ובתוספת הוצאות משפט, ובסך כולל של 10,000 ש"ח.

2.לאחר שהתיק הועבר לעיוני, בהתאם להחלטה מיום 8/7/13, הוריתי על קבלת עמדות הצדדים באשר לשאלת הסמכות העניינית.

3.הנתבעת טענה כי שיעור תגמול אסירים בגין עבודה במהלך ריצוי מאסרם בבית הסוהר נקבע על ידי ראש מערך התעסוקה בשב"ס, שהוא אף הגורם המוסמך לקבוע היכן ובאילו תנאים יועסק אסיר, אם בכלל. החלטתו של ראש מערך התעסוקה בשב"ס בעניין שיעור התגמול לו זכאי התובע בגין עבודתו במפעל בבית הסוהר הינה החלטה מינהלית הנוגעת למאסר, ולפי הוראת סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971 (להלן- "פקודת שב"ס), השגה עליה הינה עניין המסור לסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים.

4.התובע טוען כי הסמכות העניינית מסורה לבית משפט זה, הואיל ותביעתו היא תביעה נזיקית בגין הפרת הוראות חקוקות שבפקודת שב"ס ובנהלי שב"ס הקובעים את אופן התגמול לעבודת אסיר. לטענתו הפר שב"ס, את פקודת נציבות בתי הסוהר מס' 04.62.00 מיום 1/8/01 הקובעת כללים בדבר העסקת אסירים בבתי הסוהר ומחוץ להם וכן את הוראות נוהל שב"ס מס' 70.5003 בכך ששילם את שכרו שלא לפי שכר שעתי של 13.7 ₪ אלא לפי שכר שעתי של כ- 7 ₪ לשעה.

5.לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתביעה הנדונה שכן המסגרת הנכונה לה היא בעתירת אסיר.

התובע טוען להפרת הוראות מינהליות שבפקודת הנציבות ובנוהל שב"ס בעניין עבודת אסירים, הן בקשר לסיווג המפעל בו עבד והן בקשר לשיטת השכר על פיה שולם שכרו. הוראות אלה הן הוראות מינהל ואין הן בגדר הוראות חיקוק כמשמען בעוולת הפרת חובה חקוקה שבפקודת הנזיקין. ראה לעניין זה הגדרת "חיקוק" להבדיל מהגדרת "הוראת מינהל" שבחוק הפרשנות, התשמ"א-1981.

מדובר על כן בעניין מינהלי הקשור לתנאי מאסרו, אשר הסמכות העניינית לדון בו נקבעת לפי סעיף 62א(א) לפקודת שב"ס.

אשר על כן, אני מורה על מחיקת התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ההחלטה תישלח לצדדים.

זכות ערעור כדין.

ניתנה היום, י' אלול תשע"ג, 16 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: