טל נ' ברקול

החלטה

השאלה בה נדרשת הכרעתנו בבקשה זו, בה מתבקש סילוק תביעת התובע על הסף, עניינה בהיקף תחולתו של סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, על פיו מוסמך בית הדין לעבודה לדון בתביעה שבין עובד למעביד "בקשר ליחסי עבודה שעילתה בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965".

בכתב התביעה שהגיש התובע נטען כי עבד בבית ספר למחול "טרפסיכורי" שבבעלות הנתבע מ-1.9.99 עד ליום 31.7.06.

רוב הסעדים שהתובע מבקש בכתב התביעה עניינם זכויות כספיות הנובעות מעבודתו אצל הנתבע וסיומה (שכר עבודה, דמי נסיעות, דמי הבראה, דמי חגים ופיצויי פיטורים).

בנוסף לזכויות הנ"ל, התובע תובע פיצוי בגין פרסומי לשון הרע, כמפורט להלן.

ברקע התביעה עומד הליך אחר בין הצדדים (עב 2971/06) בו הנתבע הגיש נגד התובע תביעה לפיצוי בגין נזקים שלטענתו נגרמו לו על ידי התובע בשל גזילת סודות מסחריים והפרת חובות תום הלב והאמון של התובע כלפי הנתבע, שנעשו בקשר לפתיחת סטודיו למחול על ידי התובע בחודש 9/06. תביעת הנתבע נגד התובע הסתיימה בפסק דין מיום 23.8.10 על פיו נדחו תביעות הנתבע נגד התובע.

בתביעתו הנוכחית טוען התובע כי הנתבע פירסם נגדו לשון הרע בכך שהציג מצג בפני גורמים שונים לפיו התובע עשה שימוש שלא כדין במאגר התלמידות של בית ספר "טרפסיכורי" ושידל תלמידות לעבור מהסטודיו של הנתבע לסטודיו של התובע. לטענת התובע בכתב התביעה, מצג זה, המהווה פירסום לשון הרע, הוצג על ידי הנתבע כלפי הנהלת מועדון המחול הישראלי, כלפי הנהלת פסטיבל ירושלים לאומנויות, כלפי מורי "טרפסיכורי" וכלפי הורים של תלמידים ב"טרפסיכורי". כמו כן נטען כי הנתבע אמר לתלמידה מסויימת שהתובע "הפך את הסטודיו למקום זול, בכל שנה תמידים עוזבים בגללו ומתלוננים עליו, שון בן אדם לא יציב בנפשו". לטענת התובע בכתב התביעה, מטרת פרסום לשון הרע היתה לפגוע בעסק המתחרה שהתובע הקים.

הנתבע טוען כי דין התביעה כולה להידחות על הסף, הואיל ותביעת התובע לפי חוק איסור לשון הרע אינה בסמכות בית הדין והתובע לא הפריד בכתב התביעה בין עילות התביעה שהן בסמכות בית הדין לבין עילה זו. לחילופין טוען הנתבע כי יש לסלק על הסף את התביעה לפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע בלבד.

לטענת הנתבע, תביעת התובע לפי חוק איסור לשון הרע אינה בגדר "תביעה בקשר ליחסי עבודה", הואיל ודברי לשון הרע שנטען כי הנתבע פירסם פורסמו זמן רב לאחר שהסתיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד ולפי הנטען בכתב התביעה מטרתם היתה לפגוע בעסק המתחרה של התובע. בנסיבות אלה, מדובר בסכסוך עסקי בין שני בעלי עסקים מתחרים ואין הוא "בקשר ליחסי עבודה".

התובע טוען כי על פי הנטען בכתב התביעה הרקע לפרסום לשון הרקע היה סיום עבודתו של התובע אצל הנתבע והמניע לפרסום היה מניע של נקמה בתובע. בנוסף לכך, מתוכן הפרסומים הנטענים עולה קשר ליחסי העבודה בין הצדדים, שכן נטען כי התובע פגע בסודות מסחריים של הנתבע והפר כלפיו חובות אמון ותום לב בפנייה לתלמידי טרפסיכורי. פרסומים אלה לא היו נעשים כלל לולא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד, וגם בשל כך יש לראות את התביעה כתביעה שהיא "בקשר ליחסי עבודה".

סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה נחקק במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010, התשס"ט-(2009). הסעיף קובע לאמר:

"לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –

(א) (1)..

(א) (1א)..

(א) (1ב)..

(א) (1ג)..

(א)(1ד) בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעביד או נושא משרה אצלו, או של מעביד או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965".

בשאלה אם עילת התביעה לפי חוק איסור לשון הרע, כפי שנטענה בכתב התביעה שהגיש התובע, היא "בקשר ליחסי עבודה" כמשמעות מונח זה בסעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, עמדתנו היא כעמדת התובע, ונימוקי התנגדותו לבקשה מקובלים עלינו.

מעבר לכך נוסיף את הדברים הבאים: ראשית, טענת הנתבעת כי פרסום לשון הרע המיוחס לנתבע נעשה "זמן רב" לאחר שהסתיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים אינה נכונה שכן לטענת התובע בכתב התביעה כתוצאה מפרסום לשון הרע הוא קיבל ממועדון המחול הישראלי מכתב שבו המועדון מודיע לו על החלטתו מיום 30.8.06 שלא לאפשר לתובע או לתלמידיו להשתתף בפעילויות שונות. בהתאם לכך, מתוך כתב התביעה משתמע שהתובע טוען כי הפרסום הנטען של לשון הרע על ידי הנתבע נעשה לפני 30.8.06, ואין לומר כי מדובר בפרסום שנעשה "זמן רב" לאחר שהסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים.

שנית, בעע 625/08 מירב תותי אשבל ואח' נ. הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' (ניתן ביום 17.9.09), נפסק: