טל יצחק נ' גאורגי ולדימיר בליאקוב ואח'

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנתבעת, היא המבקשת. להלן השתלשלות העניינים שהביאה את המבקשת הלום:

ביום 15.1.08, הגיש המשיב כתב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשת ושניים אחרים.

ביום 29.12.08, הורתה כב' הרשמת, כתוארה אז, עירית קויפמן, על העברת התביעה לסדר דין רגיל והגשת כתב תביעה מתוקן.

ביום 18.1.09, הוגש כתב תביעה מתוקן כנגד המבקשת.

ביום 23.3.09, הגישה המבקשת כתב הגנה מתוקן באמצעות עו"ד רונן דינצ'י.

ביום 2.11.09, התייצבו הצדדים לרבות המבקשת ובא כוחה, לישיבת קדם משפט. ב"כ המבקשת שוחרר מייצוג המבקשת. המבקשת ייצגה את עצמה ובית המשפט נתן הוראה לסיום הליכים מקדמיים בתוך 45 יום.

ביום 23.12.09, הורה בית המשפט על הגשת תצהירי עדות ראשית בתוך 45 יום.

ביום 8.4.10, הורה בית המשפט כי שני הצדדים לא הגישו תצהירי עדות ראשית, ניתנה ארכה של 30 יום לכל צד להגיש תצהירי עדות ראשית, כאשר נקבע במפורש כי אי הגשת תצהירים תחשב אי התייצבות לפי תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984.

ביום 2.6.10, הגיש המשיב תצהירי עדות ראשית.

ביום 15.7.10, הגיש המשיב בקשה למתן פסק דין בהעדר תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשת.

ביום 20.8.10, הורה בית המשפט כי המשיב יבצע מסירה אישית למבקשת, ואם לא תגיש תצהיר עדות ראשית יוכל לבקש מתן פסק דין.

ארכה נוספת להגשת תצהירי עדות ראשית על ידי המבקשת ניתנה ביום 18.10.10 עד ליום 1.12.10.

לאחר שהמבקשת לא הגישה תצהירי עדות ראשית גם הפעם, הגיש המשיב בקשה חדשה למתן פסק דין, אליה צירף אישור משלוח למבקשת בדואר רשום.

בהתאם לאישור, ביום 30.1.11 נתן בית המשפט פסק דין על פי תצהירי המשיב.

שלוש שנים תמימות (!) חלפו עד להגשת בקשה זו לביטול פסק הדין שהוגשה רק ביום 20.1.14.

המבקשת טענה בבקשתה, כי לא קיבלה את החלטות בית המשפט, ואף בית המשפט היה ער לבעיות בהמצאה, כאשר דחה שתי בקשות קודמות למתן פסק דין, והורה למשיב לבצע המצאה כדין. כתובתה של המבקשת על פי רישומי משרד הפנים, היתה אלעזר בן יאיר 10 דירה 6 בערד, אולם המכתב הרשום נשלח לבניין מספר 10 ללא פירוט הדירה, ולכן אין מדובר בהמצאה כדין.
המבקשת טענה כי סיכויי הגנתה גבוהים, שכן המבקשת איננה צד להסכם השכירות המהווה בסיס לכתב התביעה, ומעולם היא לא שכרה נכס מהמשיב. המבקשת ציינה כי השיהוי הרב בהגשת הבקשה נובע ממצבה הכלכלי והאישי הקשה, בהיותה אם חד הורית שהגיעה כמעט על סף פשיטת רגל.
בנסיבות אלה, נטען כי יש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק ולחילופין מכוח שיקול הדעת הכללי של בית המשפט.

המשיב בתגובתו, מציין כי פסק הדין ניתן על ידי כב' השופט פרסקי, לאחר שהמבקשת לא הגישה תצהירי עדות ראשית. בעקבות פסק הדין נפתח נגדה תיק הוצאה לפועל ופעמיים כבר הועברו למשיב כספים במסגרת תיק זה.