החלטה
העניין שבפני – התנגדות לביצוע שטר.
עניין זה הועבר לטיפולי, לאור פרישתה של כב' הרשמת (בדימוס) ש. פומרנץ. במסגרת ההליכים בתיק זה נחקרו הצדדים ואף הוגשו סיכומי טענות, ואולם לאור חלוף הזמן ממועד פרישתה של כב' הרשמת פומרנץ, ולאור הוראות סעיף 15 (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד 1984, נבצר ממנה ליתן ההחלטה במסגרתו של הליך זה. בנסיבות אלו פניתי ביום 18.2.2012 וביקשתי עמדת הצדדים אודות מתן ההחלטה בבקשה על ידי, ללא שמיעת המצהירים, אלא על בסיס כתבי הטענות והפרוטוקולים המצויים בתיק. התובע הסכים למתן ההחלטה ללא צורך בשמיעת עדויות המצהירים, והנתבע הותיר העניין לשיקול דעתי.
השטרות אשר הוגשו לביצוע, במסגרת תיק מס' 02-40786-10-0 בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה, הינם שלושה שטרות אשר פרטיהם כמפורט להלן:
שטר 5000070 ע"ס 1,700 ש"ח, עשוי לפקודת התובע, מועד פירעונו 15.6.2010.
שטר 5000066 ע"ס 10,000 ש"ח, עשוי לפקודת התובע, מועד פירעונו 26.6.2010.
שטר 5000067 ע"ס 10,000 ש"ח, עשוי לפקודת התובע, מועד פירעונו 26.6.2010.
יצוין כי על גבי שני השטרות האחרונים (מספריהם 5000066, 5000067, מופיע הכיתוב "לביטחון").
הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר, ובמסגרת התנגדותו טען כי לא נותר חייב דבר לתובע, וכי שטרות אלו נמסרו לביטחון בלבד, כאשר לא התקיים התנאי המוקדם להצגתם של שטרות אלו לפירעון, כמו גם נחלה ההתקשרות שבין הצדדים, כשלון תמורה מלא.
הנתבע ציין במסגרת התנגדותו, כי השטרות נמסרו במסגרת התקשרות הנוגעת לשכירת דירה ברח' שפרעם 2, קרית ביאליק, ואולם לאחר שנכרת הסכם השכירות, התברר לנתבע כי מדובר היה בדירה מחולקת, ללא היתר ובניגוד לדין, באופן אשר מנע העברת חשבונות החשמל והמים לשמו של הנתבע. ההסכם כאמור נכרת ביום 10 למרץ 2010, ואולם בשל מחלוקות הנוגעות לקשיים אשר לטענת הנתבע נבעו מהמחלוקות אשר עלו בנוגע לתשלום החשבונות, סוכם על סיום השכירות בחודש יוני 2010, ואולם בשל מחלוקת אשר נגעה אף לשלב השבת המפתחות, נשלחו מפתחות הנכס לתובע, בדואר רשום, ביום 20.6.2010.
בנסיבות אלו, טוען הנתבע, כי לא התקיים התנאי המוקדם הטמון באותן המחאות (שתי המחאות הביטחון), וכן כי חל כשלון תמורה בכל הנוגע להמחאה מס' 5000070 (שעניינה דמי השכירות).
מבחינת התובע, לעמדתו, זכאי הוא לקבלת מלוא דמי השכירות עבור התקופה שעד ליום 30/12/2010, שכן הנתבע הפר את ההסכם, עזב את המושכר בטרם תום תקופת השכירות, באופן שגרם נזק לתובע (שכן הדירה עמדה ריקה עד ליום מכירתה כאמור), ולפיכך נדרש ממנו כעת מלוא תשלום דמי השכירות עד לסוף שנת 2010, וכן תשלום הארנונה לתקופה הרלוונטית, הפיצוי המוסכם וכן דמי ועד הבית.
אציין בהקשר זה, כי טרונייתו של הנתבע, נראית תמוהה, מוגזמת, ומעט חסרת פשר. טוען הנתבע, כי חוזה השכירות הותנה בהעברת החשבונות על שמו, ואולם מעיון בהסכם השכירות אשר צורף, הדברים אינם עולים באופן ברור. אוסיף בהקשר זה, כי לא ראיתי בקיומה של בעיה תכנונית, משום הפרעה ממשית לשימוש במושכר, או הגבלה על השימוש בו. המילים הקשות אשר משתמש בהן הנתבע, לפיהן לעמדתו החוזה הינו חוזה פסול ובטל, אין להן כל בסיס וכל טעם. השכרת מושכר מבעליו, אינה הופכת את כריתתו של ההסכם, תכנו או מטרתו לבלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור, כאמור בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) התשמ"ג 1973.
סבורני כי דינה של טענת זאת להידחות, בין היתר אף בהתחשב בהצהרות הנתבע כאמור בסעיף 3 א' להסכם השכירות, שכן גם אם נכס אינו תקין לחלוטין מבחינה תכנונית, אין משמעות הדבר כי דמי השכירות על פי ההסכם, הינם בלתי חוקיים, או שההסכם הינו בטל.
יחד עם זאת, טענה אחת ראויה להתברר, והיא הטענה כי לעמדת הנתבע, הוסכם בין הצדדים על סיום השכירות בחודש יוני 2010. התובע הכחיש בכתבי טענותיו את האמור, ואולם הנתבע ציין כי בכל הנוגע להסכמה אודות הפסקת ההסכם וסיומו, יש לו עדים ואף הקלטות (עמ' 2 לפרוטוקול שורה 6 ואילך), וככל שאכן טענת זאת תוכח, הרי שמרביתו הכמעט מוחלטת של הסכום הנתבע, נדרשת כעת בניגוד לאותה הסכמה חוזית.
את בקשת המבקש ליתן לו רשות להתגונן יש לבחון לאור ההלכות שנקבעו לעניין הליכי סדר דין מקוצר. על פי הלכות אלו, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524; ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (מאגר נבו)). לאור האמור, נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן. לעומת זאת, מי שהגנתו הינה "הגנת בדים" תדחה בקשתו (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)).
כמו כן נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, מבקש הרשות להגן נדרש להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון נג(1) 390, 400).
בנסיבות העניין, מדובר בהגנה אפשרית (לאחר שהטענה בדבר אי החוקיות נדחתה), אשר ככל שתוכח, תעקר את מרביתה הכמעט מוחלטת של התביעה השטרית הגלומה בשטרות (אשר לגבי מרבית הסכום בשטרות, מראש ניתן לומר כי החבות על פיהם הינה מותנית, מעצם הציון "לביטחון"), ובנסיבות העניין, אני מורה על מתן רשות להתגונן בפני התובענה.
התובענה תועבר לפסים של סדר דין מהיר, הבקשה למתן רשות להתגונן והתצהיר ישמשו ככתב הגנה, המזכירות תנתב התיק לקביעה בפני הגורם השיפוטי המוסמך לדון בו.
מאחר ולא קיבלתי את כל טענות הנתבעת, אלא חלקן בלבד, אין צו להוצאות.