טייכמן פרץ נ' אוחיון ואח'

פסק דין

1.התובעת הגישה תביעה קטנה כנגד הנתבע יוסף אוחיון וכנגד הנתבעת 2 – המבטחת של הנתבע.

2.בכתב התביעה עותרת התובעת כי ביהמ"ש יחייב את הנתבעים לשלם לה סך של 1,600 ₪ (להלן: "סכום התביעה").

3.ביום 10.9.09 אירעה תאונה בה היו מעורבים רכב פרטי מסוג רנו מס' רישוי 31-096-50 (להלן: "רכב התובעת").

4.מאידך, בתאונה היה מעורב רכב פרטי מסחרי להסעות מס' רישוי 36-519-15 (להלן: "רכב הנתבעת"). רכב זה היה מבוטח ביום התאונה אצל הנתבעת 2 (להלן:"כלל") בפוליסת ביטוח תקפה המכסה את אחריותה כלפי צד ג'. רכב זה היה נהוג ע"י הנתבע.

5.בדיון מיום 18.1.11 הופיעה נהגת התובעת וטענה כי נוכח נסיבות התאונה כפי שאלו פורטו על ידי התובעת, המסקנה המתחייבת כי החבות לאירוע נופלת על כתפי הנתבע, ועל כן על הנתבעים כאחד לשלם את סכום התביעה.

מאידך, טען הנתבע כי תרחיש התאונה שונה לגמרי מגרסת התובעת, באופן שהאחריות לאירוע נופלת על כתפי התובעת.

6.התובעת טענה כי עמדה בטור מכוניות בשעת צהרים במקום בו ישנם מספר מוסדות חינוך והתנועה כבדה.

היא התכוונה לפנות שמאלה מרחוב סורקיס לרחוב יערה בו לומד בנה. הוסיפה התובעת וטענה כי הנתבע שחנה לימין רכבה החל בנסיעה ללא שבדק את מצב הכביש במראה ולכן חבט בה בפנה שמאלית קדמית שלו בפגוש שלה, תוך שהוא תולש אותו ממקומו.

7הנתבע טען כי בשעה שהיה בעצירה מוחלטת והעלה ילדים לרכבו, חש שמשהו משתפשף בצד שמאל שלו, אז הבחין לראשונה בתובעת שנסעה משום מה לאחור.

הנתבע מספר כי נסה להסביר לתובעת כיצד להחלץ מהמצב בו שהתה, אך היא פעלה בנגוד להדרכתו, וכך במקום להתרחק מרכבו היא העמיקה חדירתה באופן שהפגוש שלה נתלש.

8.במחלוקת שבין הצדדים יש לפני מצב של גרסה מול גרסה, באופן שאין לו הכרע לצד זה או אחר.

אני דוחה את תביעת התובעת וקובע שהנתבעים, ובעיקר הנתבעת לא תגיש תביעת שבוב, שכן המאזניים מעוינות.

9.כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, יח' שבט תשע"א, 23 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: