טייב נ' שומרה-מח' תביעות גוף ואח'

החלטה

נוכח פערים בין חווה"ד שהגישו הצדדים, מונה פרופ' אליצור כמומחה מטעם בית-המשפט. אח"כ הודיע ב"כ התובעת שמשרדו עמד בקשרי עבודה עם המומחה. ביהמ"ש ביטל את מינויו של פרופ' אליצור, שעדיין לא החל בעבודתו ומינה במקומו את פרופ' וייזר.

על כך הגיבה הנתבעת 2 בטענה שלא ניתנה לה הזדמנות להגיב על אותה הודעה, שהיא מתנגדת לביטול מינויו של פרופ' אליצור ושבכל מקרה פרופ' וייזר הוא שנתן את חווה"ד מטעמה.

בעקבות אותה הודעה ניתנה אתמול החלטה. נאמר בה שבניגוד לטענת הנתבעת 2 היתה תגובתה בפני בית המשפט, וכי בנסיבות שנוצרו מעדיף בית-משפט למנות מומחה אחר במקום פרופ' אליצור. בהמשך מונה ד"ר לריה כמומחה מטעם בית-המשפט.

היום הגישה הנתבעת 2 בקשה נוספת. כעת היא מבקשת לבטל את מינויו של ד"ר לריה או לעכב את מינויו עד שתידון בקשת רשות ערעור שבדעתה להגיש. לדעת הנתבעת 2 עפ"י ההלכה, אין הצדקה לפסול את פרופ' אליצור שעליו היא סומכת ואין ולהטיל בו דופי, מקום שבו כלל לא ברור מה היו קשרי העבודה בינו לבין ב"כ התובעת. צויין גם שהודעת ב"כ התובעת לא נתמכה בתצהיר וגם לא פורט בה מתי התקיימו קשרי עבודה אלה, מה היקפם האם אותם תיקים עדיין פעילים ועוד פרטים רלוונטיים. עוד נאמר בסעיף 9 לבקשה "בכל הכבוד השאלה אינה מה העדפת בית המשפט, אלא אם היה מקום לפסול את המומחה."

ההחלטה למנות מומחים מטעם בית-המשפט נועדה בין השאר גם כדי לסייע לצדדים להגיע לפשרה. לשם כך גם ניתן צו להגשת תחשיבי נזק. אילו מונה המומחה במעמד ב"כ הצדדים ואחד מהם היה מספר לבית-המשפט שבעבר היו לו קשרי עבודה עימו, היה בית-המשפט ממנה כנראה מומחה אחר. כשהתגלתה עובדה זו לאחר המינוי, ניסה בית-המשפט להשיב את הגלגל אחורה ולבטל מינוי אשר לא היה ממנה מתחילה. הדבר לא נעשה מחמת "פסילה" של פרופ' אליצור ולא משום שיש בו דופי – אלא בדיוק כדי למנוע ממנו את הצורך להתמודד עם טענות בדבר ניגוד עניינים ולאור העובדה שהמומחה טרם החל במלאכתו.

הנתבעת 2 מצהירה שהיא סומכת על הגינותו של פרופ' אליצור. כל זאת,יש לה ענין בכל אותם פרטי מידע שעל העדרם בהודעת ב"כ התובע היא מלינה. קשה לראות כיצד לא יעלו עניינים אלה בחקירתו הנגדית של המומחה, אם וכאשר תרצה הנתבעת 2 לחלוק על הערכותיו - והרי הבעת האמון שלה במומחה כיום עלולה לא לעמוד במבחן העיון בחוות-דעתו.

בהותרת מינויו של מומחה, אשר לגביו ניתנה מעין הודאה של צד על קיום אפשרי של ניגוד ענינים יש שתי מכשלות אפשריות – ומשתיהן ביקש בית-המשפט להמנע: מכשלה אחת היא, שניגוד העניינים יתגלה כממשי (ונזכיר, שכללי הפסלות מחמת ניגוד עניינים, גם לשופטים, לא באו לעולם מתוך אי אמון, אלא על מנת למנוע לזות שפתיים וכדי לא להעמיד אנשים הגונים במבחנים לא הוגנים).

מכשלה שניה, שאין זה ראוי להעניק בידי אחד הצדדים, כבר בנקודת הפתיחה, יתרון בקיומו של כלי ניגוח של חוות-הדעת שעדיין לא נכתבה. ממכשלות אלה ביקש בית-המשפט להמנע – אך לדעת הנתבעת 2 הדבר מהווה פגיעה חמורה בזכויות חשובות.

מקום שבו אמצעי דיוני שבית-המשפט תלה בו תקווה שיסייע לבירור האמת ולקידום ההליך הופך למוקש העלול לסבך את הדיון במקום לפשטו, אין מנוס מלשוב ולשקול את השימוש בו. יתכן שהדרך הראויה להשיב את ההליך למסלולו היא להמנע לחלוטין ממינוי מומחה כלשהו מטעם בית המשפט. הצדדים יבואו בדברים, ינסו להגיע להסכמה ובהעדרה, יגישו כל הודעה נחוצה לבית-המשפט. בשלב זה ימנעו הצדדים מפניה לד"ר לריה.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"א, 11 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: