טיבי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.ערעור לפי סעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995, על החלטת ועדה רפואית לעררים בניידות מיום 25.1.11, הפועלת מכח ההסכם בדבר גמלת ניידות שנחתם בין ממשלת ישראל לבין המשיב (להלן ובהתאמה – הוועדה; הסכם הניידות).

2.הוועדה התכנסה בעקבות פסק דין שניתן על יסוד הסכמת הצדדים ביום 12.9.2012 על ידי כב' הרשמת ולך בתיק בל 8559-03-12 (להלן – פסק הדין). בפסק הדין נקבע כך:

"עניינה של המערערת יוחזר לוועדה לעררים על מנת שתשומת ליבה מופנה לכך כי ועדה קודמת לניידות מתאריך 12.5.02 העניקה לה 50% לפי סעיף ד'-3.

הוועדה מתבקשת לנמק את החלטתה ולהבהיר מדוע העניקה כעת 0% נכות בגין אותו ליקוי לכאורה.

לאור זאת תשקול שוב את עמדתה ותנמק את החלטתה.

ב"כ המערערת יוזמן להופיע ולטעון בפני הוועדה טרם מתן החלטתה.

הוועדה תנמק החלטתה."

3.לטענת המערערת, הוועדה שגתה בכך שלא נימקה את החלטתה, למרות שפסק הדין הורה לה לעשות כן. בנוסף, ממצאי הוועדה אינם סבירים לאור המהלך הרגיל של המחלה ממנה המערערת סובלת מזה 20 שנים, ואין זה מתקבל על הדעת כי ממצא של "פגיעה בשתי רצועות" משנת 2002, הפך להיות "היעדר פגיעה רצועתית" בשנת 2010. בהיעדר נימוק מקצועי וסביר לסתירה זו, דין החלטת הוועדה להתבטל ויש לדון בערעור בכללותו.

בדיון שהתקיים במעמד הצדדים, המערערת הוסיפה וטענה כי בוועדה המחוזית מיום 9.10.11, המערערת לא הוזהרה בדבר הסיכון להפחתת אחוזי הנכות והיא אף לא נימקה מדוע קיבלה החלטה הפוכה להחלטת ועדה קודמת. משום כך, יש להורות כי כל ההחלטות שהתקבלו בעניינה של המערערת מאותו מועד הן חסרות בסיס ובטלות.

4.לטענת המשיב, המערערת לא הצביעה על טעות משפטית בהחלטת הוועדה. עניינה של המערערת הוחזר לוועדה עם הנחיות מפורשות ונושא אזהרת המערערת לא היה חלק מפסק הדין. הוועדה אף רשאית לשנות או לבטל החלטה קודמת, גם אם לא התבקשה לעשות כן. משהוועדה האחרונה לא מצאה את הממצאים שנמצאו בשנת 2002, די בכך ואין צורך בהנמקה מדוע במקרה כזה הוועדה הגיעה למסקנה שונה. הוועדה הסבירה מדוע סעיף ד'-3 אינו ניתן ליישום, בדקה את המערערת והסבירה את החלטתה, על פי ממצאיה.

5.לאחר עיון בפסק הדין, בפרוטוקול הוועדה ובמסמכים שצורפו לנימוקי הערעור, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. להלן הנימוקים להחלטה זו:

א.על פי סעיף 10 לחוק, החלטות הוועדה ניתנות לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית דין אזורי לעבודה. בית הדין לא יתערב בממצאים הרפואיים של הוועדה, כל עוד היא ממלאת את תפקידה בהתאם לחוק ולתקנות וכנדרש מוועדה מעין -שיפוטית. במסגרת סמכותו, בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 100014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

ב.הלכה פסוקה היא כי משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה בפסק דין עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בו ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא/01-29 פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160 (1992)).

אם מילאה הוועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, אין לומר כי נפלה טעות שבחוק המחייבת התערבות בית הדין בהחלטתה.

ג.עניינה של המערערת הוחזר בפסק דין אשר הורה לוועדה להתייחס להחלטת ועדה קודמת לניידות מתאריך 12.5.02 שקבעה למערערת 50% לפי סעיף ד'-3. הוועדה התבקשה לנמק את החלטתה ולהבהיר מדוע העניקה 0% נכות בגין אותו ליקוי לכאורה.

הוועדה התכנסה בהתאם להנחיות פסק הדין, ציינה את ממצאי הבדיקה הקלינית שערכה למערערת בישיבה הקודמת ואת המסמכים שעמדו בפניה, שמעה את המערערת ואת בא כוחה ועיינה בהחלטת הוועדה מיום 12.5.02. על יסוד כל אלה, הוועדה קבעה כך:

"הוועדה התכנסה בהתאם לפסק דין של בית הדין האזורי לעבודה ת"א – יפו כבוד הרשמת שלי ולך בהחלטתה מתאריך 12.9.12.

RA עם פגיעות מפרקיות תנועתיות בברכיים כמצוין. לא הודגמה הפרעה ביציבות הברכיים ולא הודגמה פגיעה רצועתית.

סעיף ד'- 3 דורש קיום פגיעה בשתי רצועות במפרק הברך. בהעדר פגיעה רצועתית כזו אצל התובעת לא ניתן ליישום סעיף. תנועתיות הברכיים אינה מתאימה להגבלת תנועות ולא ניתן ליישם סעיף ו'- א- 4 מלא או חלקי."