טורשחוייב נ' בן כליפה ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעה בגין נזק רכוש שנגרם לרכבו של התובע, בגין תאונת דרכים, שהתרחשה ביום 13/12/08.

העובדות בקצרה:

התובע הינו הבעלים של רכב פרטי מסוג דייהטסו, מ.ר. 95/362/07, שנת ייצור 1992.

נתבעת מס' 1 הינה הנהגת ו/או הבעלים של רכב מסוג פורד פוקוס, מ.ר. 92/556/50 ואשר בוטח בפוליסת ביטוח אצל נתבעת מס' 2.

על פי כתב התביעה, ביום 13/12/08, שעה 18:30 או בסמוך לכך, נסע התובע ברכבו, פנה לכיוון הגרנד קניון בנווה שאנן, ובעת היותו בעצירה מוחלטת, על מנת לתת זכות קדימה לרכבים שנסעו בכביש אליו הוא פונה, לפתע הגיע רכב הנתבעת ופגע ברכבו. כתוצאה מהפגיעה, הרכב נבדק על ידי שמאי, אשר העריך את הנזק בסך של 3,190 ₪.

השמאי ציין, שהרכב נפגע בחלקו האחורי והפח האחורי וכנף אחורית ימנית, התכופפו ונמחצו, וכי חלקים אלו ניזוקו ללא אפשרות או כדאיות תיקון והם טעונים החלפה.

לגרסת הנתבעת, התאונה התרחשה בכניסה לגרנד קניון, היה פקק בכניסה, רכבה היה מאחורי רכב התובע, התובע החליט באיזשהו שלב לחזור ברוורס ורכבה היה בגלישה קדימה וכתוצאה מכך, פגעה ברכבו בצורה קלה.

המחלוקת בין שתי הגרסאות היא במיקום התאונה ונסיבותיה וכן בהיקף הנזק.

עדויות הצדדים:

התובע ואשתו העידו בפני, השמאי שערך את חוות הדעת לא נחקר ומטעם הנתבעים, העידה נתבעת מס' 1 ובעלה.

הכרעה:

על התובע להוכיח את תביעתו.

התובע ואשתו העידו בפני, עדותם לא נסתרה, לפי עדותם התובע פנה ימינה כשבכיוון נסיעתו היה תמרור תן זכות קדימה, עצר כדי לתת זכות קדימה, או אז רכב של הנתבעת פגע בו מאחור בחלק האמצעי ימני.

ראשית מוקד הנזק לא רק שאינו סותר גרסה זו אלא אף תומך בה. הרכב היה בזווית ועקב כך רק החלק הימני אחורי שנפגע ולא כל החלק האחורי.

שנית ,הפגיעה היא מאחור ודרך הטבע שהרכבים נעים קדימה, הגרסה לפיה רכב הנתבע חזר אחורנית ופגע ברכבה, היא בניגוד למהלך הרגיל ויש צורך להוכיח טענה זו, נטל זה דווקא ,לטעמי, מוטל על הנתבעת. הנתבעת אף לא ציינה בעדות שראתה אורות הנסיעה אחורנית (רוורס) כלל ועיקר.

שלישית, גרסתה בפני של הנתבעת שונה במקצת מהודעתה לחברת הביטוח, בהודעה מסרה הנתבעת שהנתבע נסע אחורנית ופגע בה, בעדותה בפני הוסיפה פרט חיוני שגם היא הייתה בנסיעה "גלישה" כלשונה, והדבר שונה מהגרסה הראשונה.

כאמור לעיל, גרסת הנתבעת ,לא נותרה כפי שהיא אלא חל בה כרסום כאשר הנתבעת הודתה שלמעשה היא הייתה בנסיעה ולא הייתה בעצירה, כרסום זה מחזק עדות התובע.

רביעית, הנתבעת ובן זוגה ניסו להסדיר את התשלום,ניסיון זה וההודאה בניסיון זה, גם הוא תומך בעדות התובעים.

חמישית, בין כך ובין כך, הנתבעת גם במצב של עמידה בשיירה כפי שטענה הנתבעת עליה גם לשמור על מרחק מהרכב שלפניה, וגם בחובה זו היא כשלה.