טורשאן נ' עירית ירושלים

פסק דין

ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופט ד"ר אוהד גורדון) מיום 5.5.2013 בת"פ 7098/10, לפיה נדחתה בקשת המערער לדחיית ביצועו של צו סגירה של עסק הנמצא ברחוב דב יוסף 1 בירושלים.

הליכים קודמים בתיק:

1. ביום 12.9.2010 הוגש כתב אישום בת"פ 7098/10 נגד חברת קיטו מלך הצמיגים בע"מ ונגד אבו דוויח פתחי, בגין ניהול עסק של מוסך – תיקון תקרים, ללא רישיון, ברחוב דב יוסף 1 בירושלים.

ביום 5.4.2011 נגזר דינם של הנאשמים, ובין היתר ניתן צו לסגירת העסק, שכניסתו לתוקף ביום 6.12.2011. כן נקבע כי אסור לנאשמים להעביר את הבעלות בעסק או את החזקה בו, אלא אם כן ההעברה מתבצעת לידי מי שמחזיק ברישיון כדין לניהול עסק במקום.

2. ביום 1.1.2013 הגיש המערער לבית המשפט לעניינים מקומיים "בקשה דחופה להורות למשיבה להימנע מביצוע הריסה וסגירה", להימנע מסגירת העסק של המערער.

בבקשה נטען כי המערער שכר את המקרקעין וכי הוא מפעיל במקום עסק של החלפת צמיגים (פנצ'ריה), וזאת החל מיום 1.2.2012. לדבריו הוא שכר את המקום כאשר המקום היה פנוי מכל עסק אחר.

לטענת המערער, הוגש נגדו כתב אישום בגין ניהול עסק ללא רישיון, ת"פ 6745/12, התיק מתנהל וטרם ניתנה תשובה לאישום, ואין נגדו צו סגירה בגין העסק שהוא מפעיל.

לטענת המערער למקום הגיעו עובדי מחלקת רישוי עסקים בעירית ירושלים והודיעו לו כי הם מתכוונים לסגור את העסק מכח גזר הדין שניתן כאמור ביום 5.4.2011 בת"פ 7098/10.

המערער טען כי העסק שנגדו ניתן צו סגירה היה עסק לשטיפת מכוניות, והוא כבר נסגר. לטענתו הוא שכר את המקרקעין ומבקש להפעיל במקום עסק אחר.

3. המשיבה בתגובתה טענה כי צו הסגירה ניתן נגד עסק מסוג מוסך – תיקון תקרים, עיסוק זהה לזה של המבקש, וכי הצו כולל את החצרים והמבנה שבו מצוי העסק, ולפיכך קיום הצו הינו בהתאם לחוק.

לאור תגובת המשיבה ניתנה החלטה, על ידי כב' השופטת רות זוכוביצקי, לפיה "לאחר עיון בתיק, בבקשה ובתגובה הבקשה נדחית".

4. על החלטה זו הוגש ערעור (ע"פ 4538-01-13), ובדיון בערעור ביום 12.2.2013 הודיעה ב"כ המשיבה כי הצדדים הגיעו להסכמה לפיה הערעור יימחק, כתב האישום שהוגש נגד המערער יימחק, והמשיבה לא תבצע את צו הסגירה תוך 60 יום. כן ציינה כי ב"כ המערער מסר שבכוונתו להגיש בקשה למתן אורכה לביצוע צו הסגירה במסגרת 60 הימים.

הבקשה הנוכחית:

5. ביום 11.4.2013 הוגשה בקשה חדשה "להארכת המועד לביצוע צו סגירה והריסה", ולפיה התבקש בית המשפט ליתן אורכה של שנה לביצוע צו הסגירה, מאחר שהמערער מתקדם בהליכים להכשרת העסק.

בבקשתו חזר המערער על טענתו כי שכר את העסק מיום 1.2.2012 כאשר המקום היה פנוי מכל עסק אחר, וכי לעסק שהוא מפעיל מעולם לא ניתן צו סגירה. לטענתו הוא לא ידע על צו הסגירה ועל קיומו של העסק הקודם שנסגר זה מכבר.

6. המשיבה טענה בתגובתה כי למערער אין מעמד בתיק, הוא אינו צד להליך ואין באפשרותו להגיש את הבקשה האמורה. לטענת המשיבה "צו הסגירה בתיק שבכותרת בתוקף וכאמור, כולל את החצרים ואת המבנה שבו מצוי העסק, ולפיכך, אין נפקות לטענה כי צו הסגירה לא ניתן כנגד העסק של המבקש שכן צו הסגירה ניתן למבנה הקיים בחצרים במקום. בנוסף צו הסגירה ניתן כנגד עסק מסוג מוסך – תיקון תקרים, עיסוק זהה לעסק המופעל במקום על ידי המבקש כך שמהות העסק לא השתנה...".

7. בית המשפט אפשר למערער להגיב לתגובה, ובתגובתו ציין ב"כ המערער כי צו הסגירה ניתן כנגד עסק אחר, וכי המערער שכר את המקום כשהוא פנוי, לא ידע על קיומו של העסק הקודם ואין זהות בין העסקים. נטען כי משפקעה חזקת הנאשמים באותו תיק בחצרים, אין הסמכה לגורמי האכיפה להיכנס ולסגור את עסקו של אדם אחר.

כן טען ב"כ המערער כי בהתאם להסכמה שהושגה בין הצדדים במסגרת ע"פ 4538-01-13, מוגשת הבקשה למתן אורכה נוכח התקדמותו של המערער בהליכים להוצאת רישיון לעסק שהוא מנהל במקום.

8. בהחלטתו קבע בית המשפט קמא כי דין הבקשה להידחות. צויין כי המערער אינו צד להליך שבכותרת, הצו ניתן כלפי הנאשמים בתיק ולא כלפיו וכלפי העסק מושא כתב האישום, כאשר המבקש עצמו טוען כי עסקו איננו העסק האמור שנסגר זה מכבר. לפיכך אין למערער מעמד או אפשרות לבקש את דחיית כניסתו של הצו לתוקף.