טורקיה נ' באומל ואח'

פסק - דין

1.לפניי תביעה אשר עניינה תאונה אשר התרחשה ביום 31.3.2010 בין קטנועו של התובע לבין רכב הנתבע 1, המבוטח על-ידי הנתבעת 3.

2.על-פי הנטען בכתב התביעה, שעה שקטנועו של התובע נסע בכביש 4 לכיוון צפון במסלול הימני, פגע בו בעוצמה רכב הנתבע מאחור.

3.מנגד, טוענים הנתבעים, כי האחריות המלאה לקרות התאונה מוטלת על כתפי התובע, שעה שלגרסתם התובע נסע בקטנועו על השול הימני בניגוד לתקנות התעבורה וסטה בפתאומיות שמאלה ופגע ברכב הנתבע בחלקו הקדמי-ימני.

4.לאחר ששמעתי את הצדדים והעדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע הרים את הנטל הרובץ על כתפיו להוכחת תביעתו. ואנמק.

ראשית, עדותו של התובע ולפיה נסע בנתיב הימני נתמכת בעדותו של עד נייטרלי, אשר זומן לדיון שהתקיים ביום 20.12.2010, מר גרשון שנקר, אשר נסע ברכבו לאחר רכב הנתבע, שעה שלפי עדותו "נהג הוולוו לדעתי לא הבחין בו בכלל ונכנס בו חזק מאחורה והוא עף באוויר" (עמוד 5 לפרוטוקול, שורה 20).

אמנם מר שנקר טען בעדותו כי הקטנוע של התובע עמד על הנתיב הימני ולא היה בנסיעה, כטענת התובע, ואולם לעניין זה, מקבלת אני את גרסתו, לפיה לא עמד בעצירה מוחלטת, אלא נסע באיטיות רבה, שעה שמדובר בעיקול, ולפיכך סבר מר שנקר כי הקטנוע עמד. מכל מקום, יודגש כי עדותו של העד לא תמכה בעדות הנתבע ולפיה התובע נסע על השול הימני ועקף מימין.

שנית, מיקום הנזקים הן בקטנוע והן ברכב הנתבע תואם את גרסת התובע, ולפיה רכב הנתבע פגע בקטנוע מאחור, שכן נזקי הקטנוע הינם בחלק האחורי ואילו נזקי רכב הנתבע הינם בחלק הימני קדמי. מיקום זה של הנזקים תואם את הגירסה, לפיה קטנוע התובע נסע בחלקו הימני של הנתיב הימני, כגירסת העד, ומשכך הנזקים ברכב הנתבע הינם בחלק הקדמי-ימני ולא במרכז חלקו הקדמי.

שלישית, על-פי עדותו של העד, מר גרשון שנקר, התאונה התרחשה ביום שישי והתנועה לא היתה עמוסה, משכך אין זה סביר בעיני, כי התובע יטול סיכון ויסע על גבי השול הימני, שעה שנתיבי הנסיעה פנויים (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 30 – 31).

רביעית, גרסת הנתבע כפי שבאה בעדותו בדיון שהתקיים ביום 24.11.2010, היתה כי התובע עקף את רכבו מימין, שעה שהגיח מהשול הימני ומשכך לא היה סיפק בידיו לעצור. גרסה זו איננה עולה בקנה אחד עם דו"ח הפעולה של משטרת ישראל, ולפיו גרסת הנתבע היתה, כי הקטנוע של התובע בלם בלימת פתע באמצע הכביש ובעקבותיה פגע רכב הנתבע בקטנוע מאחור.

5.לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי התובע הרים את הנטל המוטל על כתפיו, וכי דין התביעה להתקבל.

6.לפיכך, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הסכומים הבאים:

6.1.הסך של 4,784 ₪ בגין נזק לקטנוע, בהתאם לחוות-דעת השמאי.

6.2.הסך של 656 ₪ בגין שכר טרחת השמאי.

6.3.הסך של 332 ₪ בגין גרר.

6.4.באשר לנזקים הנטענים לקסדה, למעיל הרכיבה ולבגדים ונעליים, התובע לא

המציא קבלות ואולם מצאתי, כי אין חולק, כי נוכח עוצמת הפגיעה, כפי שתוארה על ידי התובע ועל ידי העד מטעמו, נגרמו נזקים לחפצים אלה, ומשכך מצאתי לפצות את התובע על דרך האומדן בסכום של 1,500 ₪.

סכומים אלו ישאו הפרשה הצמדה וריבית כחוק, ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות בסך של 500 ₪ וכן שכר בטלה של העד בסך של 250 ₪.

בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק דיני זה.