טורס נ' לוי ואח'

פסק - דין

בפניי תביעה כספית בעילה חוזית – נזיקית אשר נולדה בעקבות הסכם שכירות מיום 31/10/07, לפיו השכיר התובע לנתבעים דירת מגורים בעיר עכו.

בתיק נשמעו ראיות הצדדים. העידו בעלי הדין עצמם ולא הובאו עדים נוספים. לאחר מכן, הוגשו סיכומי טענות בכתב.

התובע טוען כי השכיר לנתבעים (בני זוג) דירת מגורים על פי הסכם בכתב שנחתם ביום 31/10/07 ולפיו הושכרה הדירה לתקופה של 12 חודשים החל מיום 31/10/07 ועד 31/10/08, בשכירות חודשית מוסכמת בסך 550$. התובע טוען כי הנתבעים הפרו את ההסכם הנ"ל בכך שלא שילמו עבור חודשי השכירות ספטמבר ואוקטובר 2008, וכן הוסיפו והחזיקו בדירה שלא כדין עד סוף ינואר 2009. בנוסף, טוען התובע כי לאחר שהנתבעים פינו את הדירה, גילה כי הם הותירו אחריהם נזקים רבים.

התובע עותר לחייב את הנתבעים בארבעה ראשי נזק כדלקמן:

א.שכר דירה עבור חודשים ספטמבר ואוקטובר 2008 לפי 550$ לחודש – והסכום המתקבל הינו 4,420 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.

ב.פיצוי מוסכם בסך 100$ ליום בהתאם לתנאי החוזה וזאת למשך 92 ימים, בהם שהו הנתבעים בדירה שלא כדין (מעבר לתקופת השכירות) והסכום המתקבל הינו 36,900 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.

ג.הוצאות משפטיות וכן עגמת נפש בסכום כולל 15,000 ₪.

ד. פיצוי בגין הנזקים שגרמו הנתבעים לדירה בסך 18,000 ₪.

הנתבעים דוחים בתוקף את טענות התובע וטוענים כי לא הפרו את החוזה. נהפוך הוא, התובע הוא זה אשר הפר את החוזה בכך שמנע מהם, שלא כדין, לממש אופציה לשנה נוספת. הנתבעים טוענים כי התובע אינו זכאי לתשלום כלשהו, ודין תביעתו להידחות.

כאמור, בתיק העידו בעלי הדין עצמם ולא הובאו עדים נוספים. קיימים מסמכים בכתב שצורפו לתצהירי עדות ראשית. בנוסף לכך, ראוי להקדים ולציין כי התובע פנה בהליך משפטי נפרד וקודם להליך שבפנינו, בו עתר לצו פינוי נגד הנתבעים עקב הפרת החוזה. אותו הליך הסתיים בפסק דין סופי ביום 6/1/09 לפיו הורה בית המשפט על פינוי הנתבעים.

אתייחס להלן באופן ספציפי לארבעת מרכיבי התביעה הכספית, תוך בדיקת התשתית הראייתית שהובאה במהלך שמיעת הראיות.

שכר דירה עבור חודשים ספטמבר + אוקטובר 2008

בדיקת פרוטוקול הדיון וחקירת הנתבעים מלמד כי סכום זה, הלכה למעשה, לא שולם. בעמוד 20 לפרוטוקול הדיון הודה הנתבע מס' 1 בחקירתו הנגדית כי בסופו של יום לא שולמו דמי השכירות עבור שני החודשים הנ"ל. אמנם קיימת טענה מפי הנתבעת מס' 2 במסגרת חקירתה הנגדית בה היא ציינה שהיא שילמה את הסכום במזומן לידי חברתו של התובע עת נפגשו בנתניה, אך עדות זו נותרה ללא כל ביסוס ראייתי, מה גם שעל פי הטענה, הסכום שולם במזומן וללא כל אסמכתא בדבר תשלומו. עדות זו סותרת את הודאתו של הנתבע מס' 1 בדבר אי תשלום עבור החודשים ספטמבר –אוקטובר.

פיצוי בסך 100$ ליום בגין התקופה שלאחר 31/10/08

התובע טוען כי הנתבעים הפרו את החוזה עקב אי תשלום עבור החודשים ספטמבר אוקטובר 2008, והמשיכו להחזיק במושכר שלא כדין עד אשר פינו אותו בפועל ביום 29/1/09. המדובר בתקופה של 92 ימים רצופים ובגינם הוא זכאי לפיצוי יומי בסך 100$ וזאת בהתאם לסעיף 11.2 לחוזה השכירות. מנגד, טוענים הנתבעים כי הם לא הפרו את החוזה משני נימוקים: האחד, שהם ביקשו לשלם את דמי השכירות עבור החודשים ספטמבר אוקטובר, אך התובע סרב לקבל את דמי השכירות הנ"ל. הטיעון השני הינו שעל פי תנאי החוזה, הם זכאים לממש תקופת אופציה נוספת ללא צורך בקבלת הסכמת התובע.

בכל הקשור לתשלום בגין החודשים ספטמבר ואוקטובר, אני קובע בזאת כי הנתבעים לא שילמו סכום זה, כפי שציינתי לעיל. לגבי תקופת האופציה, ניתן ללמוד מהוראת סעיף 5.2 לחוזה השכירות כי אכן הוענקה אופציה לנתבעים להוסיף ולהחזיק במושכר ל – 12 חודשים נוספים ובלבד שהם יודיעו למשכיר על רצונם בכך על ידי מתן הודעה מוקדמת בכתב. במקרה שבפנינו לא ניתנה הודעה בכתב, אם כי נמסר בעל פה לתובע (על פי גרסת הנתבעים) שבכוונתם לנצל אופציה זו.

ממכלול הנתונים שהובאו בפניי בזיקה למחלוקת זו, נחה דעתי לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שכירות רגילים בגין שלושה חודשים נוספים בהם החזיקו את הדירה מעבר לתקופת השכירות המקורית וזאת מן הנימוק העיקרי לפיו ניתן פסק דין פינוי ביום 6/1/09 נגד הנתבעים. מההליך המשפטי הקודם ומתן פסק דין פינוי, ניתן ללמוד כי בית המשפט סבר כי עמדת התובע צודקת ביחס לזכותו לפנות את הנתבעים מהדירה, כאשר מנגד, לא מדובר במתן לגיטימציה לטענת התובע בדבר זכותו לקבל פיצוי יומי בגין כל יום של איחור. יחד עם זאת, ברור כי התובע זכאי לקבל דמי שכירות בגין שלושת החודשים הנ"ל.

הוצאות שונות ועגמת נפש

טענה זו שהועלתה בכתב התביעה נותרה כטענה כללית ללא ביסוס משפטי ממשי ואף ללא תשתית ראייתית כלשהי. אני דוחה טענה זו.