טורגמן ואח' נ' בע'מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותרים התובעים כי בית המשפט יורה לנתבעים , או מי מהם, לפצותם בגין נזקים שנגרמו לרכבם.

בכתב התביעה טענו התובעים כי התאונה אירעה בשעה שרכב התובעים עמד לצורך תדלוק בתחנת הדלק, בשעה שדלת הרכב פתוחה, שאז החל הנתבע 2 בנסיעה עם האוטובוס בו נהג תוך הפניית הגלגל הקדמי ימינה ופגיעה ברכב התובעים עם אותו גלגל קדמי.

לטענת הנתבעים התאונה אירעה באשמו הבלעדי של התובע 1 אשר פתח את הדלת תוך כדי שהאוטובוס מצוי בנסיעה ומבלי ששם ליבו לתנאי המקום, ועקב כך נגרם הנזק.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים בפני באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן טעמיי.

מצאתי את עדותו של הנתבע 2 בפני כמהימנה. הנתבעים הציגו בפני תמונות שצולמו של רכב התובעים ורכב הנתבעים מייד לאחר התאונה (ניתן לראות את דלת רכב התובעים כשהיא במגע עם רכב הנתבעים) .

תמונה זו מלמדת כי דלת הרכב של התובעים היתה פתוחה לרווחה, וזאת בניגוד לטענת התובע כי הדלת היתה פתוחה חלקית בלבד.

זאת ועוד, טען התובע בפני כי הדלת "נגררה" עקב ברגים שיש בגלגל הקדמי של רכב הנתבעים. הוצגו בפני תמונות של רכב הנתבעים מהן ניתן ללמוד שאין בגלגל ברגים כלשהם.

הנתבעים הציגו בפני את תמונות האוטובוס ובהן סימן ברור ביחס למקום הפגיעה. עסקינן בפגיעה נקודתית במקום מוגדר. הדעת נותנת כי ככל שהיה מדובר בפגיעה שמקורה בנסיעת רכב הנתבעים, היה סימן מתמשך ולא נקודתי.

עיון בתמונות הנזק שנגרמו לדלת רכב התובעים (בקצה הדלת) אשר צורפו לכתב התביעה מחזקת אף היא את המסקנה כי התאונה אירעה בדרך המתוארת על ידי הנתבעים, ולא בדרך שתוארה על ידי התובעים בכתב תביעתם.

בהודעת התובעים לחב' הביטוח שלהם נאמר כי הדלת נעקרה ממקומה. עיון בתמונות שהוצגו בפני מלמד כי הדלת כלל לא נעקרה ממקומה.

ממכלול הטעמים שנימנו לעיל באתי לכלל מסקנה כי אירוע התאונה התרחש כפי הנטען בכתב ההגנה ולא כפי הנטען במסגרת כתב התביעה.

על האמור לעיל יש להוסיף כי גם במקום שבו היה מוכח בפני כי האחריות לאירוע התאונה רובצת לפתחם של הנתבעים שהרי עדיין היה על התובעים להוכיח מהו שיעור הנזק שנגרם להם.

מעיון בנספחי כתב התביעה עולה כי התשלום בגין הנזק שולם על ידי חב' שיש טורג'מן יהוד בע"מ. מתוך שכך, נשא בנזק צד שלישי ואין התובעים רשאים להיפרע מן הנתבעים בשל כך.

התובע אומנם טען בפני כי מדובר בחב' שהינה בבעלות אימו, ואולם לא הונחו בפני כל ראיות בעניין זה וממילא התובעת הינה אישיות משפטית נפרדת מן החברה. גם הטענה כי על התובעים להשיב את הכסף לידי החברה היא טענה שראוי היה להעלות במסגרת כתבי הטענות.

ממכלול הטעמים שנמנו לעיל יש להורות כי דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

התובעים יישאו בהוצאות ההליך בסך של 400 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח את העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר

בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, י"ז תמוז תש"ע, 29 יוני 2010, בהעדר הצדדים.