טוראי ע' ש' נ' התובע הצבאי הראשי

ערעור על החלטה של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי הצפון שניתנה בתיק צפון (מחוזי) 479/17 (אל"ם טלי פריד – הנשיאה) ביום 15.2.2018. הערעור התקבל חלקית.

ה ח ל ט ה

רקע

1. נגד המערער, טוראי ע' ש', הוגש כתב אישום המייחס לו ולמעורב נוסף, טוראי איתמר עלי, עבירות שעניינן תקיפה סתם בנסיבות מחמירות ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 379 ו-380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. המדובר בשני אירועי אלימות, אשר בוצעו, לכאורה, בתאריכים 13 ו-14 בדצמבר 2017, ביחידה, כלפי חייל אחר (להלן: "המתלונן").
2. המערער נעצר ביום 17.12.2017 לצורכי חקירה. ביום 26.12.2017 הוגש כתב האישום. ביום 27.12.2017 הורה בית הדין קמא על הארכת מעצרו של המערער לתקופה קצובה של 45 ימים, לצורך פיקוח שיפוטי אחר קצב התקדמות ההליכים בתיק.
3. ביום 7.2.2018 נערך בפני הנשיאה דיון בבקשת התביעה להורות על הארכת מעצרו של המערער. חרף התנגדות ההגנה, הורה בית הדין קמא על הארכת מעצרו של המערער עד ליום 28.3.2018, תוך שבואר כי "במועד זה ניתן יהיה לבחון האם הושלמה שמיעת הראיות ומתי צפויה להינתן הכרעת הדין ובהתאם לכך לשקול בשנית את שאלת המשך מעצרו".
4. ההגנה לא השלימה עם החלטה זו ומכאן הערעור שלפניי.

טענות ההגנה בערעור

5. ההגנה עתרה, כי אורה על מעצרו הפתוח של המערער וזאת בשל שני טעמים מרכזיים. נטען, כי בשלב זה של הליך ההוכחות ניתן להצביע על כי המארג הראייתי כורסם באופן אשר אינו מצדיק עוד את הותרתו של המערער במעצר ממשי, שכן על-פי העדויות, ניתן ללמוד על כי חלקו היחסי של המערער, בביצוע מעשי האלימות הנטענים, הוא מינורי ושולי. לפיכך, הוטעם, כי יש בכך כדי להשליך על עוצמתן של עילות המעצר בעניינו, ופועל יוצא, אף על העונש הצפוי למערער, אם יורשע בדין. הוסיפה ההגנה וטענה, כי מאז מעצרו של המערער חלפו כחודשיים ומחצה, ולפיכך גרסה, כי גדשה סאת המעצר בעניינו של המערער, וכי הותרתו במעצר ממשי מהווה מקדמה על חשבון העונש הצפוי לו, אם יורשע, כאמור. ההגנה ציינה, כי על אף ניסיונה לקדם את הליך ההוכחות, בוטלו מספר ישיבות על-ידי בית הדין, בשל קשיים מערכתיים, וכי עניין זה אינו יכול לרבוץ לפתחו של המערער.

עמדת התביעה בערעור

6. התביעה הצבאית עתרה, כי אדחה את ערעור ההגנה וסמכה ידיה על החלטת הערכאה קמא. נטען, כי כפי שנקבע, תשתית הראיות הלכאורית היא איתנה, וכי לא חל כרסום בראיות אלו משהמתלונן חזר בעדותו לפני בית הדין על עיקרי גרסתו שנמסרה במשטרה. בהקשר זה, הוטעם, כי המתלונן קשר את המערער לשני אירועי האלימות. נטען עוד, כי בהתאם לפסיקת בית-דין זה, ונוכח טיבה של האלימות שהופעלה ותוצאתה, אין תקופת המעצר עד כה מהווה מקדמה על חשבון העונש, משמוטלים על מעשים כגון אלו חודשי מאסר ממושכים. התביעה ציינה, כי אף היא עושה מאמצים על-מנת לקדם את ההליכים בתיק זה, אך מאחר שההגנה לא ויתרה על אף אחד מעדי התביעה, אין מנוס, מלזמן את כלל העדים.

דיון והכרעה

כרסום הראיות לכאורה

7. הלכה היא, כי דיון בטענת הגנה לשחרור ממעצר בשל כרסום במארג הראיות הלכאורי, יש לקיים, ככלל, בפני "השופט, המברר את המשפט, [ה]יכול להעריך את משמעויותיהן של ההתפתחויות, שאירעו במהלך המשפט" (בש"פ 8090/06 גואטה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.10.2006); ראו גם ע"מ/59/08 התובע הצבאי הראשי נ' סמל כהן גדול (2008); ע"מ/85/09 טור' א' מ' נ' התובע הצבאי הראשי (2009)). הוטעם, כי "יש ליתן משקל ממשי לעמדת השופט בערכאה הדיונית... הערכותיו של אב בית-הדין ביחס לאפשרות לסיים שמיעת הראיות וליתן הכרעת-דין תוך זמן קצר הן בעלות משקל רב, והללו, מן הסתם, עומדות בין השאר בבסיס החלטתו" (ע"מ/72/08 התובע הצבאי הראשי נ' טור' פרג'ון (2008)).