טור' ב' ג' נ' התובע הצבאי הראשי

ערעור על החלטה של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי זרוע היבשה שניתנה בתיק ז"י (ב"ש) 1/17 (סא"ל מאיה גולדשמידט – סגנית הנשיאה) ביום 26.1.2017. הערעור נדחה.

כללי

1. כנגד המערער, טור' ב' ג', הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של מעשה מגונה בנסיבות של אינוס, לפי סעיפים 348(א), 345(א)(4) ו-355 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ביום 5.12.2014, חלקו המערער והמתלונן אוהל משותף בבסיס טירונות. נטען, כי לאחר ויכוח שהתעורר בין השניים, התקרב המערער אל שק השינה של המתלונן, בשעה שהמתלונן לן באוהל, הושיט את ידו אל מתחת לתחתוניו של המתלונן ואחז בישבנו, עד שהמתלונן ניעור משנתו, הזיז את ידו של המערער ונמלט מהאוהל.
2. המערער כפר במעשים המיוחסים לו וטען כי המעשים לא בוצעו וכי המדובר בתלונת שווא. המערער טרם השיב לאישום.
3. המערער הגיש לבית הדין המחוזי בקשה לעיון בחומר חקירה, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"), במסגרתה ביקש לקבל לידיו סיכומי ראיונות שנערכו למתלונן עם גורמים שונים בטירונות וכן בקשות שהגיש המתלונן לשינוי שיבוץ, ככל שישנן. נטען, כי חומרים אלה עשויים לבסס טענת הגנה אפשרית בדבר תלונת שווא, שהמניע לה הוא רצונו של המתלונן בשינוי שיבוץ. בנוסף, ביקש המערער לקבל לידיו חומרים נוספים, ביניהם מידע בדבר טיפולים נפשיים שעבר המתלונן וכן רשימת החיילים בפלוגה.
4. בית הדין המחוזי דחה את בקשת ההגנה במלואה. אשר לסיכומי הראיונות שנערכו למתלונן במהלך הטירונות נקבע, כי בחומר הראיות "אין אינדיקציה לטענת ההגנה לפיה הגשת התלונה נובעת מרצון המתלונן לשינוי שיבוץ". עוד נקבע, כי איש מהעדים לא העלה אפשרות כזו, למעט המערער עצמו ש"העלה השערה ספקולטיבית במסגרת העימות, לפיה המתלונן רצה להשתחרר מצה"ל". בהינתן העובדה שמדובר בהשערה ספקולטיבית בלבד, שאין לה עיגון בחומר הראיות, שעה שהמתלונן דחה מכל וכל את הטענה שלפיה בדה מליבו את התלונה נוכח רצונו להשתחרר מצה"ל, ובשים-לב לכך שמדובר בחומר שלא נאסף ואינו מצוי כלל בידי התביעה – מצא בית הדין המחוזי כי אין המדובר בחומר חקירה שנדרש לאספו ולהעבירו להגנה.
5. למעלה מן הצורך, קבע בית הדין קמא, כי מכל מקום, קיים בחומר החקירה מידע גלוי להגנה, לפיו המתלונן טען, בשלב מאוחר יותר, כי הוא מתקשה להמשיך בשירות ביחידה, בעקבות האירוע מושא ההליך ולבסוף אכן שונה שיבוצו והוא עבר לשרת כמש"ק שלישות. עוד נקבע, כי ככל שיעלה מעדותם של עדי התביעה בבית הדין כי קיים ברשותם תיעוד לראיונות כאמור, ניתן יהיה לעתור, בפני ההרכב הדן בתיק העיקרי, לקבלתם במסגרת סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי. בקשת המערער לחומרי חקירה נוספים נדחתה אף היא. מכאן הערעור.

טענות ההגנה בערעור

6. ערעור ההגנה מתמקד בבקשה לקבלת ראיות "שיש בהן כדי לבסס את רצונו של המתלונן לעבור יחידה ולשנות את שיבוצו". ההגנה טענה כי בכוונתה להוכיח שמדובר בתלונת שווא, ומסרה כי רצונו של המתלונן בשינוי שיבוץ, בצוותא עם הויכוח שהתנהל בינו לבין המערער, מהווים מניע אפשרי לתלונה זו. לפיכך, שבה וביקשה כי אורה לתביעה הצבאית להעביר לעיונה את סיכומי הראיונות שנערכו למתלונן על-ידי גורמים שונים בטירונות וכן בקשות שהגיש לשינוי שיבוץ, וזאת על-מנת לבסס את המניע לתלונת השווא, כאמור.
7. עוד טענה ההגנה, כי נוכח הכחשת המעשים, "תקיפת מהימנות המתלונן היא אחת הדרכים היחידות של המערער להתגונן מפני האישומים החמורים". לדידה, שגה בית הדין המחוזי בקבעו, כי אין בחומר הראיות עיגון לרצונו של המתלונן לעבור תפקיד, שכן אף בית הדין קמא ציין בהחלטתו, כי בחומר החקירה קיים מידע גלוי להגנה על כך שהמתלונן טען, אף אם בשלב מאוחר יותר, כי הוא מתקשה להמשיך בשירות ביחידה בעקבות האירוע. כן הפנתה ההגנה לעימות שהתנהל בינו לבין המתלונן, במהלכו הטיח המערער השערה זו בפני המתלונן. נטען, כי מכיוון שמדובר במידע רלוונטי שעשוי לסייע להגנת המערער, באמצעות ביסוס טענת ההגנה בדבר מניע לתלונת שווא, אזי אין המדובר בטענה ספקולטיבית או ב"מסע דיג", אלא בחומר חקירה הרלוונטי להגנת המערער.
8. לחלופין נטען, כי לכל הפחות היה על בית הדין המחוזי לעיין בחומר החקירה המבוקש עובר למתן החלטתו בנושא, וזאת על-מנת לעמוד על תרומתם האפשרית של החומרים להגנת המערער.

עמדת התביעה הצבאית

9. לטענת התביעה, החומרים המבוקשים על-ידי ההגנה אינם מהווים חומר חקירה ולא בכדי, כלל לא נאספו על-ידי גורמי החקירה. נטען, כי טענת ההגנה בדבר מניע פסול של המתלונן לשינוי שיבוץ אינה מעוגנת בחומר הראיות, למעט השערה שעלתה מפי המערער במהלך העימות שהתקיים בינו לבין המתלונן. משכך, הוסיפה התביעה וטענה כי הרלוונטיות של החומרים המבוקשים "שולית ורחוקה" היא מהאירועים מושא כתב האישום, כי הבקשה לקבלם נובעת מהשערה ספקולטיבית גרידא שבאה מפי המערער, וכי ממילא הטענה נסתרת שכן המתלונן משרת מזה למעלה משנתיים, לאחר קרות האירוע, כקצין בשירות קבע בצה"ל. במצב דברים זה, נטען עוד, כי באיזון שבין מידת הרלוונטיות של סיכומי הריאיון להגנה, שהיא נמוכה עד מאוד, לבין פגיעה אפשרית בפרטיותו של המתלונן, בשל העברתם למערער, ידה של פרטיותו של המתלונן על העליונה.
10. בד בבד, עמדה התביעה על כך שהמתלונן לא הכחיש כי לאחר האירוע רצה לעזוב את הפלוגה, ונטען כי הדברים קיימים באופן גלוי בחומר החקירה הקיים ובאפשרות ההגנה להסתייע בהם במהלך ניהול המשפט.