טוקר ואח' נ' אוקנין ואח'

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזק שנגרם לרכב עקב תאונת דרכים.

לטענת התובע 1, בזמנים הרלבנטיים לתאונה הוא היה בעלים המחזיק ברכב מסוג דיהאטסו (להלן: "רכב התובעים"). התובע 2 נהג ברכב התובעים בזמן אירוע התאונה.

לטענת התובעים, ביום 27/11/2009 עת עשה דרכו רכב התובעים בנתיב השמאלי בכביש ברח' בצלאל בירושלים, לפתע חש תובע 2 מספר חבטות ברכבו שנגרמו על ידי רכב הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), אשר סטה ממסלול נסיעתו לתוך מסלול נסיעת רכב התובעים ופגע בו מספר פעמים בכוונה.

הנתבעת 2 הינה חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה את רכב הנתבע בזמנם הרלבנטיים לתאונה.

בכתב ההגנה טענה נתבעת 2 כי, יש לדחות התביעה משום שרכב החברה אינו בבעלות התובעים אלא של אדם אחר כפי שעולה מרישיון הרכב.

התובע 1 העיד כי הוא קנה את הרכב לפני כשנה וחצי עד שנתיים; הוא הציג אישור מהבעלים הרשום של הרכב שלפיו אין לו טענות בעניין תביעה זו. גם תובע 2, שהוא גיסו של תובע 1, העיד כי הרכב נרכש על ידי תובע 1 לפני כשנתיים.

לטענת תובע 1, רישום הרכב לא עבר על שמו משום שהיה מוטל עליו עיקול שלא אפשר את שינוי הרישום.

בנסיבות הענין, אני דוחה את בקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף, וזאת לנוכח עדות התובעים והאישור שצורף על ידם מהבעלים הרשום. כידוע, הרישום במשרד הרישוי אינו מכריע ואינו קונסטיטוטיבי ובמקרה שלנו הוכח על ידי תובע 1 כי הרכב בבעלותו.

לטענת הנתבע, בעת התאונה הוא עשה דרכו בנתיב השמאלי בכביש בכוונה לפנות שמאלה, כאשר רק מנתיב זה ניתן לפנות שמאלה; הוא נעצר ברמזור באור אדום, כאשר מספר רכבים עמדו לפניו; כשהרמזור התחלף לירוק, הוא התחיל לנסוע והרכבים שלפניו הספיקו לעבור את הרמזור; לפתע עקף אותו רכב התובעים מצד ימין בנתיב שהנסיעה בו מותרת ישר בלבד ו'חתך' אל תוך הפניה שמאלה בלי לחכות בתור אחרי הרכבים שהמתינו ברמזור לצורך הפניה שמאלה, ותוך כדי כך הוא שפשף את רכבו מצד ימין והמשיך בנסיעתו.

לאחר לימוד מכלול החומר שהוגש בתיק ושמיעת הצדדים לפניי, מצטיירת לפניי התמונה הבאה כמסתברת ביותר: רכב הנתבע עמד בתור מכוניות בנתיב השמאלי שפניהם היו לפנות שמאלה; כשהרמזור התחלף לירוק והרכבים התחילו לפנות שמאלה, הגיח רכבם של התובעים מהנתיב הימני וביקש להשתלב בתוך הנתיב השמאלי שפונה שמאלה לפני רכבו של הנתבע; התנהגות זו לא הייתה מקובלת על הנתבע ואף העלתה את חמתו. לפיכך, הוא דהר אחרי רכב התובעים ועקף אותו מצד שמאל וחתך אותו אל תוך הנתיב השמאלי שאחרי הפניה שמאלה ונעצר לפניו. כך פגע רכבו של הנתבע ברכב התובעים בדופן הימנית.

תמונה זו מתחזקת לנוכח תיאור הפגיעה ברכב התובעים, כפי שעולה מהתמונות שהוצגו, בדופן הימנית של הרכב, ולא כפי שנטען על ידי הנתבע. אילו התאונה הייתה מתרחשת כפי תיאור של הנתבע, הרי שהפגיעה ברכב התובעים הייתה אמורה להיות בדופן השמאלית ולא הימנית.

חיזוק נוסף לתמונה המתוארת נמצאת בעדותו של תובע 2 ואשתו, גב' חנה בריסקמן, שנסעה איתו ברכב בעת התאונה, לפיה, לאחר התאונה, נעמד רכבו של הנתבע לפני רכב התובעים; הנתבע יצא מהרכב בריצה לכיוון רכבם ונתן בעיטות בחלון ליד הנהג, התנהגות שהפחידה אותם עד מאד ובעקבותיה הם אף הגישו תלונה במשטרה.

בעדותו אישר הנתבע כי לאחר התאונה הוא יצא מרכבו והקיש על חלון רכב התובעים כמה פעמים ואף אמר לו ש: "הוא לא נורמאלי ויכול היה להרוג את ארבעתנו". ראו עמוד 4 לפרוטוקול הדיון, שורות 5-7.

לדעתי, בנסיבות הענין, תובע 1 חטא בכך שהוא לא המתין בתור המכוניות שפונות שמאלה וביקש לעקוף את תור המכוניות "לגנוב רמזור", תוך השתלבות לפני רכבו של התובע.

ואולם, אשמו של הנתבע בנסיבות המיוחדות של המקרה גדול יותר, זאת משום שהוא התנהג בצורה מסוכנת בעקבות פעולתו הלא ראויה ואולי אף לא חוקית של התובע; הנתבע דהר אחרי התובע, עקף אותו וחתך את רכבו בצורה מסוכנת ביותר, ותוך כדי כך אף פוגע בו. התנהגותו של התובע הינה במידה רבה עשיית דין עצמית שאין להשלים עמה.

למעשה ההתנגשות בין הרכבים אירעה כתוצאה מהתנהגותו של הנתבע.

לנוכח האמור, אני סבור כי יש לחלק את האשם בין הצדדים באופן שהנתבע יישא ב-70% מהאחריות לתאונה והתובע יישא ב-30% מהאשם.

אשר לשיעור הנזקים וההפסדים: התובעים צירפו חוות דעת שמאי בגין תיקון הרכב בסך 2,230 ₪. כן הוגש אישור לשכר טרחת השמאי בסך 562 ₪. הנתבעת לא צירפה חוות דעת נגדית ועל כן עלות התיקון מאושרת.

התובעים אף תבעו סכום נוסף בגין טרחה ועוגמת נפש בסך 500 ₪. בנסיבות העניין אני מאשר בגין מרכיב זה סך של 300 ₪. סה"כ נזקי התובעים: 3,092 ₪.