טופס ההזמנה נשוא התביעה לא יחייב אישית את החותם עליו

פסק דין

נתבעת 1 בתקופה הרלוונטית הפעילה אתר אינטרנט, אשר סיפק מידע לבעלי מקצוע בתחום ההנדסה והדפוס, הזמינה אצל התובעת מודעות פרסום בעיתונים שבהוצאתה ולעניינינו, המגזין "עיצוב". תמורת המודעות שפורסמו לא שולמה ומכאן התביעה שבפני על סך 4,293 ש"ח.

נתבעת 1 הפסיקה לפעול לפני כשנה וביום 1.11.06 ניתן נגדה פסק דין על מלוא סכום התביעה בהעדר הגנה.

לטענת התובעת, נתבע 2 כמנהל ובעלים של נתבעת 1, אשר הזמין את מודעות הפרסום, התחייב וערב אישית בטופס ההזמנה לביצוע התשלום תמורת ההזמנות.

לטענת נתבע 2 הוא לא חייב בכל תשלום שהוא, כיוון שלא חתם על טופס ההזמנה, לא בשם החברה ולא כערב לחובותיה. מי שחתם על טופס ההזמנה היא שותפתו בנתבעת 1, הגב' מוניקה לוי.  לגרסתו, הוא לא הסכים לערוב לחובות החברה וסעיף 14 לטופס ההזמנה, על פיו טוענת התובעת לערבותו, מוסתר בתחתית המסמך באופן מטעה בכתב קטן וצפוף הקשה לקריאה, אינו בולט ואינו מודגש  והינו חוזה אחיד.

דיון

1.         התובעת נסמכת בתביעתה נגד נתבע 2 על טופס ההזמנה, נספח א' לכתב התביעה, אשר סעיף 14 לטופס זה קובע: " במידה והמזמין הינו חברה בע"מ, רשת או כל תאגיד אחר הרי הח"מ המזמין בשם התאגיד יהיה אחראי באופן אישי על תשלום ההזמנה".

לטענת נתבע 2, החתימה המצורפת לחותמת החברה אינה חתימתו, אלא חתימת מי שהייתה שותפתו, הגב' מוניקה לוי.

עדת התובעת, הגב עדי הדר הצהירה בפני שהמשא ומתן בין הצדדים, נוהל על ידי נתבע 2 ומוניקה לוי, מטעם נתבעת 1 וההזמנה הועברה אל נתבעת 1 באמצעות מכשיר הפקסמיליה ונמסרה חתומה, לגרסתה, על ידי נתבע 2.

אין חולק שההזמנה לא נחתמה בנוכחות מי מטעם התובעת ואין בפני כל עדות אשר תסתור את טענת נתבע 2, לפיה הוא לא החתום על טופס ההזמנה (עמוד 4 שורות 17-15 לפרוטוקול) ושותפתו היא זו שאישרה את ההזמנה  וחתמה עליה.

כבר מן הטעם הזה דין התביעה להידחות, שהרי נוסח סעיף 14 לטופס ההזמנה הוא שרק מי שהזמין בשם התאגיד יהיה אחראי לתשלום תמורת ההזמנה.

2.         למעלה מן הצורך וגם אם הייתי מוצאת שנתבע 2 הוא זה שחתם על טופס ההזמנה, אתייחס לסעיף הערבות האישית שבסעיף 14 לטופס.

סעיף זה אינו מובלט, הוא סעיף אחרון בטופס ואותיותיו זהות לשאר המסמך.

חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, קובע בסעיף 2 (א) חובות אשר חקוקות ביסוד מערכת היחסים שבין העוסק לצרכן.

אחת מאותן חובות, היא זו הקבועה בסעיף 2(א) לחוק, ולפיה: " לא יעשה עוסק דבר..., העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה..." (דנ"א 5712/01 - יוסף ברזני נ' בזק - חברה ישראלית לתקשורת, תק-על 2003(1), 847).

החוק בא להשליט אורחות התנהגות במגזר העסקי ולקבוע כללי משחק הוגנים ביחסים שבין הצרכן לעוסק. החוק בא להבטיח, שהעוסק לא ינצל את מעמדו הכלכלי העדיף, על מנת להתעשר שלא כדין על חשבונו של הצרכן. על מנת להגן על הצרכן, נקבעו בחוק "שורה של חובות ואיסורים על העוסקים - היצרנים, היבואנים, הסוחרים ונותני השירותים - שמטרתם הכוללת היא למנוע את הטעיית הצרכן, להביא לידיעתו מידע