טופז ואח' נ' גורן ואח'

החלטה

1. בפני בקשה לבטול צו עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד ביום 13.4.11.

הבקשה הוגשה ביום 12.5.11 ובפי המבקשים טענה אחת בלבד: יש לבטל את הצו מאחר ופקע נוכח העובדה כי צו העיקול הזמני לא נמסר למבקשים בניגוד להוראת תקנה 367(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

אין מחלוקת כי העתק הבקשה נמסר למבקשים כבר ביום 13.4.11 אך הצו עצמו לא נמסר למבקשים.

לטענת ב"כ המבקשים יש בכך בלבד כדי להפקיע את הצו.

עוד טענו המבקשים כי קיומו של צו העיקול נודע להם כאשר פנה אליהם עו"ד בכר המשמש ככונס נכסים על הנכס מטעם הבנק, ימים מספר לפני הגשת בקשה זו, והודיע להם כי הוטל צו העיקול.

מאחר ונחתם כבר הסכם מכר של הנכס עם רוכשים, ביטלו אלו את ההסכם כתוצאה מהטלתו של צו העיקול והעסקה הועברה לטיפולו של כונס הנכסים.

בתשובה טענה ב"כ המשיבה כי בטעות שבתום לב לא מסרה את צו העיקול עצמו למבקשים מאחר ובאותה עת חל חג הפסח ואף היתה בעיצומה של העברת משרדה לכתובת אחרת והחובה להמצאת הצו נשתכחה ממנה.

2. מטיעוני הצדדים במעמד הדיון עלתה השאלה האם רשאי בית המשפט בשלב זה להאריך את המועד להמצאת צו העיקול עד למועד המצאתו וזאת מכח הוראות הסיפא לתקנה 367(ב) לתקנות אם לאו.

לטענת ב"כ המבקשים, הארכת המועד המוזכרת בתקנה זו מתייחסת למועד מתן הצו ולא בדיעבד לאחר שהצו לא הומצא כדין.

לפיכך, דינו של צו עיקול זמני שלא נמסר כדין, פקיעה אוטומטית ללא שיקול דעת.

בתמיכה לטענתו זו מביא ב"כ המבקשים את פסק דינו של כב' השופט סובל רע"א 5242/95 (שלום ת"א) אלון גן עדן נכסים ובניין בע"מ ואח' נ. פנחסוף ואח'.

ב"כ המשיבה טוענת כי יש להותיר את צו העיקול הזמני על כנו מאחר והבקשה היתה מונחת בפני המבקשים כבר ביום 13.4.11 כך שהיו צריכים לדעת כי הצו עלול להינתן ועל כן היה עליהם לברר מה עלה בגורלה של הבקשה.

כבר אקדים ואומר כי דינה של טענה זו להידחות. הבקשה לא הוגשה כבקשה למתן צו במעמד צד אחד כך שבדין סבר ב"כ המבקשים כי עליו להמתין לזימון לדיון.

כמו כן, טענה ב"כ המשיבה כי לאור הפסיקה אליה היא מפנה, אין לנקוט בפרשנות דווקנית והקפדת יתר במועד המסירה של צו העיקול הזמני ואין היא מביאה לכדי עילה לפסול את הצו מעיקרו או להביא לפקיעתו ובמיוחד בנסיבות תיק זה שבו עד היום לא הגיש ב"כ המבקשים כל תגובה עניינית למתן הצו עצמו. כמו כן, אי המצאתו במועד לא גרמה לכל נזק למבקשים.

ב"כ המשיבה מפנה אף להוראות תקנה 370(3) לתקנות המאפשרת לבית המשפט לקבוע שהצו הזמני לא פקע מחמת אי המצאה במועד של הבקשה והצו לידי המשיב לבקשה.

3. עולה מניסוחה של תקנה 367(ב) לתקנות כי אכן האמור שם מתייחס לסמכותו של בית המשפט לקבוע מועד אחר בצו למסירה לידי המשיב העולה על שלושת הימים שנקבעו בתקנה בכפוף לטעמים מיוחדים שירשמו.

אם כך יש לעיין בנוסח תקנה 370 לתקנות על מנת לבדוק האם אי עמידה בהוראת התקנה מביא לכדי פקיעתו. ואכן תקנה 370(3) לתקנות קובעת כי הצו הזמני יפקע ככל שהצו ניתן במעמד צד אחד ולא הומצא למשיב במסירה אישית כאמור בתקנה 367(ב). אך בהמשך התקנה ניתנה סמכות לבית המשפט לקבוע כי הצו לא פקע אך מטעמים מיוחדים שירשמו.

דהיינו, יש לדחות את טענת ב"כ המבקשים לפיה פקיעת הצו היא אוטומטית בהעדר מסירה במועד של הצו לידי המשיב.

פסק הדין אליו הפנה ב"כ המבקשים אינו דן כלל בהוראות תקנה 370(3) לתקנות אלא בבקשה להארכת מועד להמצאת הצו למשיב ואף נקבע באותו פסק דין כי לא ניתן להאריך את המועד כאשר הבקשה הוגשה לאחר תום המועד מאחר ובאותו מועד כבר פקע הצו.