טונציו נ' משרד הפנים

פסק דין

עניינה של העתירה בהחלטת המשיב להפסיק את "ההליך המדורג" שהוחל בו ביחס לעותר, כמי שנשוי לאזרחית ישראלית.

העותר נכנס לישראל כדין בשנת 1997 באשרת ב' 1 כעובד בענף הבניין. תוקף האשרה פג בשלהי 2001 ואז שהה בישראל שלא כחוק עד אוגוסט 2003. בתחילת שנת 2004 ביקשה גב' זינאידה להזמין את העותר למטרה תיירותית. המבקשת ציינה במכתבה כי הכירה את העותר בשנת 1997 כאשר עבד בישראל. המבקשת נדרשה להציג אישור בדבר מצבו האישי של העותר והיא הצהירה כי הוא רווק על אף שהיה נשוי אותה עת. בשל החשש שלא יצא את הארץ בתום הביקור, נדרשה המבקשת להמציא מסמכים נוספים אולם היא החליטה לבטל את הבקשה.

ב-2005 התגרש העותר מאשתו ברומניה, וכעבור מספר חודשים פנתה גב' זינאידה וביקשה להזמינו על יסוד תעודת נישואין, לפיה נישאו השניים בקפריסין כחודשיים לאחר גירושיו של העותר. המשיב אישר את הבקשה ובתחילת 2006 קיבל העותר אשרת עבודה מסוג ב' 1. בחודש מרץ 2007 קיבל העותר מעמד ארעי מסוג א' 5 לאחר שהוחלט להתחיל ב"הליך מדורג" בעניינו. אשרה זו הוארכה מעת לעת. בשנת 2007 וגם בשנת 2009 נערכו שימועים לבני הזוג, ולמרות חשדות בדבר כנות הקשר ביניהם החליט המשיב להאריך את רישיון השהייה של העותר בשנה נוספת כאשר בתום התקופה תתמקד הבחינה במקום עבודתו.

ב-18.3.10 נערך שימוע לבני הזוג. במהלך השימוע התברר כי העותר מתגורר בדירה שכורה בתל-אביב ועובד בהרצליה, וכי לבני הזוג חשבונות בנק נפרדים. שיחה טלפונית שניהל נציג מטעמו של המשיב עם מעבידו של העותר שהוא גם בעל הדירה בה מתגורר העותר בתל-אביב, העלתה כי המעביד והעותר מתגוררים יחד באותה דירה, על אף שהמעביד, גם הוא בעל אזרחות רומנית, קיבל את אזרחותו בישראל מכוח הליך מדורג. המשיב סבור כי בנסיבות אלה מתעורר חשד לנישואין פיקטיביים גם ביחס לאותו מעביד. לנוכח הראיון הוחלט להפסיק את ההליך המדורג לאחר שההתרשמות היתה כי בני הזוג אינם מנהלים חיים משותפים. בעקבות ההחלטה זומנו השניים לראיון נוסף בו נאמר להם כי הכוונה להפסיק את ההליך בעניינם. במהלך הראיון אמרה גב' זינאידה כי מעסיקו של העותר מימן עבורה את הוצאות הנישואין וכרטיס הטיסה לקפריסין ובכל הנוגע לסתירות שעלו בגרסאותיהם שלה ושל העותר טענה כי היא סובלת מסינוסיטיס ואילו העותר טען כי מחלה זו גורמת לה לקשיי זיכרון. המשיב נותר בעמדתו לנוכח הממצאים שעלו מן הראיון וערר שהוגש על החלטה זו, נדחה. מכאן העתירה.

לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו של המשיב. יצוין, כי המשיב נהג אורך רוח ובחן במשך מספר שנים את כנות הקשר בין העותר לבין הגב' זינאידה. על אף שהחשדות התעוררו זה מכבר, שב ונדרש בעניינם. התמונה המצטיירת היא כי השניים אינם מתגוררים ביחד, כל אחד מהם מנהל את ענייניו הכספיים בנפרד ובתשובות לשאלות שונות נתגלעו סתירות בדבריהם. כך למשל טענה הגב' זינאידה כי ביקרה בביתו של העותר בתל-אביב לפני 5 – 6 שנים ואילו העותר טען כי היתה שם לפני שנה. עוד יצוין כי השניים אינם דוברים אותה שפה. העותר דובר רומנית ואילו הגב' זינאידה דוברת רוסית. לא למותר לציין כי בגרסתה הראשונית טענה גב' זינאידה כי העותר מגיע לביתה באשקלון בימי שישי ואילו בראיון שלפני סיום ההליך המדורג טענה כי הוא מגיע מדי ערב. את הסתירה הסבירה בטעות ובבעיית שמיעה, על אף שהגרסה הושמעה באמצעות מכתב ולפיכך אין בטענה בדבר בעיית שמיעה ממש. בנסיבות אלה, על רקע העובדה שהעותר שהה בישראל תקופה של ממש שלא כחוק, ניסה להיכנס לישראל בטענה כי הוא מבקש לבקר בה כתייר, בקשה שנמשכה משהתברר כי המשיב אינו משתכנע מן האמור בה, ועל רקע גירושיו מייד לאחר מכן ונישואיו התכופים לגב' זינאידה, חודשיים לאחר הגירושין, אין פסול במסקנה אליה הגיע המשיב.

על מנת שהמשיב יעניק מעמד לבן זוג של אזרח ישראלי, עליו להשתכנע כי המדובר בקשר נישואין (או חיים משותפים) כן ואמיתי. ההצדקה למתן אזרחות ישראלית לבעל אזרחות זרה בנסיבות אלה נשענת על הזכות לקיים תא משפחתי. מקום שהמשיב משתכנע כי הנסיבות אינן כאלה המביאות למסקנה כי המדובר בקשר כן, הרי שנשמט הבסיס מן ההצדקה להענקת מעמד בישראל (בג"צ 4156/01 דימיטרוב נ' שר הפנים, פד"י נו(6), 289). בענייננו, רשאי היה המשיב להגיע למסקנה כי הקשר בו מדובר אינו קשר כן ואמיתי אלא ניסיון לקבלת אשרה לאחר שאשרה קודמת שהיתה בידי העותר פקעה תוך שהוא ממשיך לשהות פה שלא כדין עד לעזיבתו את הארץ.

העתירה נדחית. בנסיבות העניין לא אעשה צו להוצאות.

על העותר לעזוב את ישראל עד ליום 29.3.11.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים באמצעות פקס.

ניתן היום, כ"ה אדר א תשע"א, 01 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: