טולמסוב נ' ינוביץ

החלטה

בפני בקשה לביטולו של פס"ד שניתן כנגד המבקש בהיעדר הגנה ביום 18/6/06.

טענות המבקש

לטענת המבקש, לא קיבל הוא את כתב התביעה לידיו ואף לא את פסק הדין שניתן כנגדו ולמעשה נודע לו אודותיו רק לאחר שקיבל הודעה על הטלת הגבלות בתיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדו בגין תיק זה.

לטענתו, לאורך השנים חלו שינויים בחייו ובתקופות כאלה ואחרות התגורר הוא במקומות שונים ובנפרד מאשתו. בתקופה בה נשלח כתב התביעה לבית מגורי אשתו ברח' ויצמן 12 בת ים לא התגורר הוא בביתו, ואילו אשתו לא העבירה לידיו כל הודעה בעניין ושלחה את המסמכים חזרה לשולח באמצעות בנה.

לגופו של עניין, טוען המבקש כי סייע בידי המשיבה בנושאים שונים וכי היא שכרה את שירותיו אולם לא התחייב לתוצאות כלשהם. המבקש לא התחייב להוצאת היתר בנייה אלא פנה לעורכי דין ולמהנדס לשם טיפול בכך. המבקש טוען כי לא קיבל מאת המשיבה סך של 12,500$ ולא הבטיח קבלת היתר בנייה בתוך 3 חודשים והוא אף לא התחייב להחזיר כל סכום מאחר ואלו שולמו ישירות לעורכי דין שטיפלו בתיק, והוא שירת את המשיבה עד שהחליטה לבקש שיבצע פעולות בלתי חוקיות ואז הפסיק לשרתה. לטענתו, עד ליום זה לא העבירה המשיבה סך של 5000$ לטובת טיפולו של עו"ד גאנם גזאווי ולשם פניה למהנדס שיכין את תוכניות הבנייה.

לטענתו, לא היה כל חוזה בין הצדדים ועל כן לא הפר הוא דבר כלפיה, וכי ההוצאות שנגרמו לה אינם קשורים למעשיו של המבקש אלא נבעו מפעולתה הבלתי חוקית.

דיון והכרעה

בדיון הראשון שנערך בפני ביום 15/3/11 נחקר מבצע המסירה, מר רחמים סלמן, אשר טען בחקירתו ובהתאם לתצהירו כי לאחר שדבר הדואר הרשום נמסר לאשתו של המבקש והוחזר למשרדה של ב"כ המשיבה פעל הוא לבצע מסירה של כתב התביעה לידי המבקש בכתובתו הרשומה, ברח' ויצמן 12 בת ים. לטענתו מצא הוא גבר ובחור צעיר היושבים בחצר הבית כאשר הגבר סירב להזדהות וטען בפניו כי המבקש מתגורר ברח' שמעון התרסי 14 בת"א. לטענת המצהיר היה גבר זה דומה למבקש אם כי לטענתו כיום נראה הוא שונה ומבוגר יותר. גם באותו מועד של המסירה לאחר שערך בירור עם המשיבה התברר לו כי האדם שפגש הוא בכתובת המסירה ואשר הפנה אותו לכתובת אחרת הינו המבקש עצמו בהתאם לתיאור שנמסר לו. אשר על כן, חזר הוא לכתובת המבקש ומשסירבו לפתוח לו את דלת הדירה ביצע הוא הדבקה של כתב התביעה על דלת הבית. עדותו של המצהיר נמצאה אמינה ולא נסתר העולה מתצהירו.

לטענת המבקש, לא התגורר הוא בדירה זו וכי היה בסכסוך עם אשתו אשר לא מסרה לו את דבר המסירה של כתב התביעה אלא השיבה אותו לשולח באמצעות בנה. המבקש טען כי כתובתו באותו מועד כפי שצוין בתעודת הזהות היתה ברח' הבושם 74 ת"א, אולם, על כך שלא נמסר כל אישור המאמת טענה זו, לא באמצעות צילום תעודת הזהות ולא באמצעות תדפיס מרשם האוכלוסין, שהרי על המבקש מוטלת החובה לעדכן את כתובתו במשרד הפנים ולהראות כי אכן כתובתו שונתה.

לא זו בלבד אלא שמחקירת המבקש עצמו עולה כי צו מאסר אשר הוצא כנגדו במסגרת תיק ההוצאה לפועל ואשר בוצע ע"י שוטרים שהגיעו למבקש וציינו על גבי צו המאסר כי המבקש מאושפז בבית החולים, ועל כן לא ניתן היה לאוסרו באותה עת. דהיינו, למבקש אף נודע אודות התיק דרך פקודת המאסר שבוצעה בשנת 2008. גם לשאלת ב"כ המשיבה כי בתו של המבקש, שרית, פנתה אליה בטלפון והציעה לסגור את התיק בפשרה השיב המבקש כי אינו זוכר.

מכל האמור לעיל, עולה כי מסירה של כתב התביעה בוצעה למבקש כדין, פעם אחת לאשתו בכתובתו הרשומה, אשר השיבה את הכתב לידי ב"כ המשיבה, ופעם באמצעות שליח שהוטעה על ידי המבקש עצמו ונשלח לכתובת אחרת, ופעם שלישית באמצעות הדבקה בכתובתו של המבקש. לא זו בלבד, אלא שלמבקש נודע אודות ההליכים כנגדו בתיק ההוצאה לפועל והוא בחר להתעלם מהם במכוון ורק לאחר שהוטלו כנגדו הגבלות החליט הוא לפעול ולהגיש את בקשתו לביטול פס"ד מספר שנים לאחר שזה ניתן כנגדו. יתר על כן, התרשמתי כי המבקש עשה כל שלאל ידו בכדי להתחמק מקבלת כתב התביעה ולהתעלם מפסק הדין שניתן כנגדו. במצב דברים זה אין מקום לומר כי נפל פגם בהליך נתינת פס"ד כי אם ההיפך ושזה ניתן כדין ומכאן שאין מקום לבטלו מחובת הצדק.

באשר לאפשרות ביטולו של פס"ד משיקול דעת בית המשפט, הרי שלא מצאתי כל סיבה לאיחור בהגשת כתב ההגנה, וכאמור לעיל, נמצא כי המבקש התעלם במכוון מכתב התביעה תוך זלזול מופגן בהליכים המשפטיים שנפתחו כנגדו. אין ספק בעיני כי המבקש, אשר הטעה את השליח באשר לכתובתו עת עמד הוא בפניו בפתח ביתו, ואשר המצאה בוצעה לו כדין לידי אשתו, יכול וצריך היה לדעת אודות כתב התביעה ותיק ההוצאה לפועל, אם לא מאשתו אז מבנו או מבתו, אם לא בעת מסירת כתב התביעה אז בעת מסירת האזהרה או נקיטת הליכי המאסר במסגרת תיק ההוצאה לפועל, וכי זה בחר בשיטתיות להפגין התעלמות מוחלטת מן ההליכים המשפטיים, ועל כן, בנסיבות אלו ובהתאם להלכה הפסוקה יש לדחות את הבקשה לביטול פס"ד אף מבלי להדרש לסיכויי הגנתו של המבקש. אולם, לפנים משורת הדין, אתייחס אף לסיכויי ההגנה כפי שעלו במסגרת תצהירו וחקירתו של המבקש.

בסעיפים 12 ו -13 לתצהירו של המבקש טען הוא כי לא קיבל לידיו סך של 12,500$ ולא התחייב להחזיר כל סכום מאחר ואלו שולמו ישירות לעורכי הדין שטיפלו בתיק של המשיבה. טענה זו כשלעצמה יש בה סתירה פנימית, שכן אם לא קיבל הוא סכום כלשהו כיצד טוען באותה נשימה כי הסכומים שולמו ישירות לעורכי הדין?!

ואולם, סתירה מהותית לדברים אלו עולה אף במסגרת חקירתו של המבקש, לאחר שהושמעה לו הקלטה של שיחה בינו לבין המשיבה ענה הוא לשאלת בית המשפט כי אכן קיבל לידיו בין היתר סכומים של 2000$, 3500$ ו-2500$ ובסה"כ 10,000$ שמתוכם 5000 $ הועברו לעו"ד גאנם ויתרת הסכום נותר בידיו תמורת שירותיו כלפי המשיבה.

לא זו בלבד, אלא שדברים אלו עומדים בסתירה נוספת לאמור בסעיף 26 לתצהירו, ולפיו עד ליום זה לא העבירה המשיבה שכ"ט עו"ד גאנם בסך של 5000$.

מכאן, עולה המסקנה כי האמור בתצהירו של המבקש אינו משקף את המציאות ועדותו מלאה בסתירות מהותיות המעידות כי הגנתו - הגנת בדים היא, ומכאן שעל בית המשפט לדחות את בקשתו ואין מקום לביטולו של פס"ד גם לא לפי שיקול דעתו של בית המשפט.

לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את בקשת המבקש תוך הותרת פס"ד על כנו וחיובו בהוצאות המשיבה ובשכ"ט עו"ד בסך של 3000 ₪.

הליכי ההוצאה לפועל ימשכו כסדרם.

ניתנה היום, ו' חשון תשע"ב, 03 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.