טוליצ'ינסקי נ' גולדנברג

החלטה

בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף בעילות שונות, אשר יפורטו להלן.

התביעה הוגשה ביום 24.07.2013 על ידי המשיב, אשר חויב במסגרת פסק דין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ,לשלם לעובדו לשעבר, מר קוזלוב, סכום כסף. לצורך גביית החוב פנה מר קוזלוב למשרד עורכי דין אשר מטעמו הגיש המבקש את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ביום 24.05.05, ואף פעל בתיק לגביית החוב.

לימים בוטל פסק הדין וניתן פסק דין אחר המחייב את המשיב לשלם למר קוזלוב כספים אך בסכום שונה.

כחלק מפעולות הגבייה בתיק ההוצאה לפועל מונה המבקש ככונס נכסים במסגרת התיק וביצע פעולות שונות מתוקף מינויו זה.

עילות התביעה (כספית, נזיקית והשבה – סך התביעה: 1,155,573 ₪) עוסקות בפעולות שביצע המבקש כבא כוחו של מר קוזלוב במסגרת תיק ההוצאה לפועל ובפעולות שביצע המבקש מתוקף מינויו ככונס נכסים בתיק ההוצאה לפועל.

עילה ראשונה לסילוק שמעלה המבקש היא התיישנות חלק מהעילות.

בחינת כתב התביעה מעלה כי דין טענה זו להתקבל, היות שכל עילות התביעה שהתגבשו עד ליום 23.07.2006 התיישנו. המשיב לא טען שפעולות המבקש לא היו ידועות לו בזמן עשייתן, ואף טען בתגובתו לבקשה, בסעיף 42, כי הטענות המועלות בכתב התביעה, עוסקות בפעולות המבקש אשר החלו בשלהי שנת 2007 ונמשכו עד שנת 2009.

לפיכך עולה כי מוסכם גם על המשיב כי עילות תביעה מפעולות שתוארו עד סעיף 19 כולל לכתב התביעה התיישנות, היות שאירעו למעלה משבע שנים עובר להגשת התביעה.

יתר פעולותיו של המבקש המשמשות עילות לתביעה נחלקות לשני סוגים:

סוג ראשון – פעולות שעשה לכאורה המבקש כבא כוחו של מר קוזלוב בתיק ההוצאה לפועל.

סוג שני – פעולות שעשה לכאורה המבקש במסגרת מינוי לכונס נכסים בתיק ההוצאה לפועל.

באשר לסוג הראשון של הפעולות, הרי שלפי המתואר בכתב התביעה רוב הפעולות התיישנו, למעט הפעולה המתוארת בסעיף 20 לכתב התביעה, בה נטען כי המבקש הטעה את ראש ההוצאה לפועל (כתוארו אז) אולם טענה זו הועלתה בפני ראש ההוצאה לפועל במסגרת הבקשה שהוגשה בתיק ההוצאה לפועל ביום 01.08.07 על ידי המשיב והיא הוכרעה על ידי ראש ההוצאה לפועל, כך שהחלטתו מהווה מעשה בית דין וככל שסבר המשיב שנפל פגם בהחלטה היה עליו לפעול כדין לשינויה.

באשר לסוג השני של הפעולות הרי שהמשיב עותר בכתב התביעה לפיצוי על נזקיו שנגרמו לו לכאורה כתוצאה מפעולות שביצע המבקש במסגרת מינויו לכונס כנסים בתיק ההוצאה לפועל.

למקרים אלו נועדו הוראות סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז – 1967, הקובעות את סמכותו של רשם ההוצאה לפועל לחייב את כונס הנכסים אשר ללא הצדק סביר לא מילא חובה מחובותיו בפיצוי הנזק שגרם בכך, ואכן הוגשה ביום 10.02.08 בקשה לפי סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל במסגרת תיק ההוצאה לפועל.

הבקשה הוגשה אמנם על ידי אחיו של המשיב אשר היה צד ג' בתיק ההוצאה לפועל, וכאשר המשיב הוא הזוכה, והמשיב השני הוא המשיב בבקשה שבפניי.

גם בקשה זו נדחתה על ידי רשם ההוצאה לפועל בדיון מיום 02.07.08.

לעניין מעשה בית דין יפים דבריה של פרופ' נינה זלצמן:

"מאחורי כלל מעשה בית דין, על שני ענפיו, עומד הרעיון של סופיות הדיון, וככזה, אין הוא כלל טכני-פורמלי, אלא כלל שימושי, המיועד לשים קץ לדיונים משפטיים ולמנוע הטרדתו של בעל דין יריב ע"י התדיינות חוזרת בעניין שכבר נפסק" (נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, בעמ' 12, וכן ראו: ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פד"י כב (2) 561, 587, המובא שם).

"אינטרס החברה הוא למנוע כפל ההתדיינויות ושילושן באותו עניין, ובכך להקל את העומס המוטל על בתי המשפט ולהבטיח פעולה תקינה וחסכונית של המערכת השיפוטית בביצוע מלאכת עשיית הצדק. שיטת המשפט שואפת ליתן הזדמנות שווה לכל אדם להביא את דברו לפני בית המשפט; אך כדי שתכלית זו אכן תוגשם ושערי בית המשפט יהיו פתוחים ללא הגבלה לכל דורש, יש למנוע הכבדה מיותרת על בתי המשפט ובזבוז זמנם, באופן שמי שכבר ניתנה לו ההזדמנות להישמע בעניינו, לאמור 'היה לו יומו בבית המשפט', לא יוכל לחזור ולהטריד את המערכת השיפוטית באותו עניין, שכבר נדון והוכרע בפסק דין, ובכך למנוע מאחר את 'יומו' שלו" (זלצמן, שם בעמ' 14).