טולידנו נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע ערער על החלטת הנתבע מיום 19/10/10 אשר דחתה את תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין בקע מפשעתי מתאריך 4/8/10, זאת בשל אי עמידה בתנאי סעיף 84 לחוק הבטוח הלאומי. הנתבע בכתב ההגנה חזר על הקביעה בהחלטה וטען כי התובע אינו עומד בתנאים המצטברים של סעיף 84 לחוק ועל כן אין אפשרות להכיר בתאונה כתאונת עבודה.

2.בדיון המוקדם שהתקיים ביום 4/12/2010 הוסכם כי אין הנתבע חולק על העובדות והתובע התבקש לפנות לסיוע המשפטי מאחר ומדובר בטיעונים משפטיים. התובע פנה לסיוע משפטי קיבל סיוע משפטי ובא כוחו הגיע להסכמה דיונית לפיה יוגשו סיכומים משפטיים בשאלה שנותרה במחלוקת מאחר ואין מחלוקת עובדתית.

3.אלה הן העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת והרלוונטיות להכרעה זו.

א.התובע עובד כשמונה שנים בחברת פסק תקשורת בע"מ כמנהל מקצועי, מטפס תרנים ועבודה בגובה.

ב.ביום 4/8/2010 בערך בשעות הצהרים (בשעה 13:00), יום רביעי בשבוע נשלח התובע מטעם החברה לספק שבלונה של ברזל. השבלונה הועמסה במסגריה בעזרת מלגזה ובמפגש למסירת השבלונה באזור אריאל היה צורך להעביר את השבלונה מטנדר לטנדר ותוך כדי פריקה התובע הרגיש כאב במפשעה. למרות הכאב התובע המשיך בעבודתו בפריקה וכן באותו יום עד סוף יום העבודה. עלה מהחקירה של החוקר כי התובע לא קיבל מכה ולא נפל אלא התאמץ בהרמת המשקל.

ג.התובע לא ניגש לטיפול ראשוני ביום 4/8/10 וביום חמישי הלך לעבודה כרגיל למרות שהרגיש בבליטה ברגלו דיווח זאת למנהליו ולא התאמץ בעבודה.

ד.התובע פנה לראשונה לטיפול רפואי לרופא משפחה ביום א' 8/8/10. התובע הסביר בדיון כי רופא המשפחה אינו מקבל ביום ו' ולכן פנה ביום א'.

ה.התובע הופנה לרופא כירורג אשר ביצע ניתוח שבר מפשעתי ביום 1/9/10 בבית חולים אסותא. התובע קיבל תעודות לפגיעה בעבודה בדבר אי כושר על ידי רופא המשפחה ביום 9/8/10 עבור הימים 4/8/10 עד ליום 23/8/10 וכן מיום 24/8/10 ועד ליום 2/9/10 ובנוסף מיום 3/9/10 ועד 20/10/10.

ו.כעולה מן המסמכים לתובע לא שולמו דמי מחלה בחודש אוגוסט על ידי מעסיקו ואף לא שולמו הימים הקבועים בחוק על ידי מעסיקו גם אם המקרה היה מוכר כתאונת עבודה.

4.המחלוקת בה עלינו להכריע היא האם התקיימו התנאים המצטברים בעניינו של התובע להכיר בבקע המפשעתי כתאונת עבודה בהתאם לסעיף 84 לחוק.

5.הנתבע טען בכתב ההגנה וכן בהחלטתו מיום 19/10/10 כי התובע לא עמד בתנאי סעיף 84 שכן לא הפסיק את עבודתו לאחר שהרגיש את הכאב ולא פנה לטיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע. לכן טען הנתבע כי לא התקיימו התנאים המצטברים הנדרשים כאמור בסעיף. מנגד התובע טען כי הוא עומד בתנאי סעיף 84 (2) ודורש טיפול רפואי תוך 72 שעות וטוען כי הוראת סעיף 84 אינה מחייבת הפסקת עבודה כנטען על ידי הנתבע אלא עוסקת אך ורק בתקופת הזמן שעל הנפגע לפנות לטיפול רפואי. באשר לטיפול הרפואי טוען התובע כי לא פנה לרופא אלא ביום א' מאחר ורופא המשפחה אינו מקבל ביום ו' ובנוסף טוען התובע כי אם מפחיתים את 24 השעות של יום שבת אזי הפנייה הראשונה של התובע הייתה בפועל ביום השלישי ולכן יש להכיר במקרה. בא כח התובע טוען בסיכומיו בנוסף כי יש לעשות אנלוגיה בפרשנות שיש לתת למניין 72 שעות ולא לקחת בחשבון את שעות השבת כפי שלא לוקחים בחשבון פגרות בתי משפט.

הכרעה:

6.המסגרת הנורמטיבית

סעיף 84 לחוק קובע:

"אין רואים בבקע מפשעתי תוצאה מפגיעה בעבודה אלא אם כן –

(1) הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באזור קיר הבטן;

(2) עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע.

(3) הודעה על התקף כאבים עקב הבקע נמסרה למוסד או למעביד תוך 72 שעות מהופעתם, להוציא ימי מנוחה שבועית, חג או שבתון שעל פי חיקוק, נוהג חוזה עבודה או הסכם קיבוצי אין המבוטח עובד בהם; ואולם המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו, לראות בבקע תוצאה מפגיעה בעבודה אף הם לא נמסרה הודעה כאמור".

הלכה הפסוקה קבעה כי התנאים שנקבעו בסעיף 84 לחוק הינם תנאים מצטברים ודי באי קיומו של אחד מהתנאים המצטברים על מנת שבקע מפשעתי לא יוכר כתאונת עבודה. רק לגבי התנאי השלישי בסעיף 84 (3) ניתן למוסד שיקול דעת כדי להכיר בתאונה כפגיעה בעבודה אף אם לא התמלא אותו תנאי. בנוסף, נקבע בפסיקה כי על מנת שבקע יוכר כתאונת עבודה הוא חייב להגרם בזמן העבודה ועקב העבודה ולגרום להפסקת העבודה של המבוטח.