טויטו נ' מראג'בה

החלטה

בפני בקשה למתן רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בחדרה מיום 23/12/13, שניתנה ע"י כב' סגן הנשיא השופט א. גופמן (להלן: "בית משפט קמא"), במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש לבטל פסק דין שניתן כנגדו עוד ביום 18/1/2001 (!) בת"א 4181/00 של בית משפט השלום בחדרה (להלן: "פסק הדין"). יצוין, למען הסדר, כי התיק בוער כך שלא ניתן לבדוק את המסמכים שהוגשו במסגרתו.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בהתאם לתקנה 403 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות, אני קובע כי הבקשה אינה מצריכה תשובה. בהתאם אני מורה על דחית הבקשה.

טענת המבקש בבית משפט קמא, כמו גם בפני, כי כתב התביעה בת"א 4181/00 לא הומצא לו, כמו גם פסק הדין. לדבריו לא ידע על פסק הדין אלא עד "לאחרונה" (סעיף 2 לתצהירו של המבקש בבית משפט קמא). הדבר נודע לו, כך לטענתו, כאשר התברר לו כי רישיון הנהיגה שלו הוגבל עקב הליכי הוצל"פ שננקטו כנגדו. לטענתו, רק כאשר פנה לברר בלשכת ההוצל"פ את מהות החובות כנגדו התברר לו קיומו שלך פסק דין כנגדו בתביעה הנ"ל. בסעיף 10 לתצהירו טוען המבקש כי עד לשנת 2012 לא ננקטו כנגדו כל פעולות במסגרת תיק ההוצל"פ ולכן לא ידע עוד קודם לכן את פסק הדין נשוא הבקשה שבפני.

בית משפט קמא דחה את טענות המבקש. מכאן הבקשה לערער על החלטתו.

כאשר מבקשים לבטל פסק דין בטענה כי לא הודע למבקש דבר ההליך כנגדו או דבר קיומו של פסק דין כנגדו, חובה על המבקש לצין מועד מדויק בו נודע לו לראשונה על קיומו של אותו פסק דין כנגדו. המבקש לא פירט כל מועד ובקשתו מציינת רק כי "לאחרונה" נודע לו על דבר פסק הדין.

כפי שציין אף בית משפט קמא – המבקש נמנע מלהצהיר כי במועדים הרלוונטיים למתן אותו פסק דין, לפני כ 13 שנים, לא התגורר בכתובת אליה נשלחו כתבי הטענות ופסק הדין עצמו. המבקש טען כי לאורך שנים לא ננקטו כנגדו הליכי הוצל"פ ולכן לא ידע על קיומו של פסק הדין. מעיון במסמכים שהוגשו ע"י ב"כ המשיב לבית משפט קמא עולה כי במהלך השנים ננקטו הליכי הוצל"פ והוטלו עיקולים על חשבונות שונים של המבקש בבנקים.

יתרה מזאת, ביום 16/1/12 הגישה בת זוגו של המבקש, המתגוררת עמו בכתובת עליה הצהיר בסעיף 3 לתצהירו בבית משפט קמא, בקשה לסעד הצהרתי וביקשה כי יקבע שכל התכולה בדירה בה מתגוררת בת הזוג, הגב' מיכאלוב אורית, בבעלותה בלבד ולמבקש אין זכויות ברכוש. לבקשה מצורפת רשימת תיקי הוצל"פ המתנהלים כנגד המבקש ובהם גם תיק הוצל"פ שנפתח בגין חוב למשיב. לבקשה צורף תצהיר בו מצהירה הגב' מיכאלוב כי שותפה לחיים, המבקש כאן, מסכים לכך. הגב' מיכאלוב יכלה לקבל את פרטי תיקי ההוצל"פ רק מהמבקש, מאחר והיא עצמה אינה צד להליכים. כאמור בתצהירה, המבקש מסכים לאמור בבקשתה ומכאן גם מסכים כי בקשתה מתייחסת לתיקי ההוצל"פ המפורטים בבקשה, לרבות תיק בגין חוב למבקש. מכאן שלכל המאוחר ידע המבקש עוד ביום 16/1/12 כי קיים כנגדו פסק דין בו חויב לשלם למשיב כספים. בקשתו הוגשה לבית משפט קמא רק ביום 23/7/13.

די באלו כדי לבסס את החלטת בית משפט קמא כי הבקשה הוגשה באיחור ומכאן שדינה להידחות.

יוער עוד, למעלה מן הצורך, כי גם בתצהירו בבית משפט קמא, כמו גם בבקשתו שבפני, לא מעלה המבקש כל טענת הגנה לכאורה המצדיקה לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה. המבקש אף נמנע מלהצהיר כי למיטב ידיעתו אינו חייב דבר למשיב. בנסיבות אלו, וגם מטעם זה, דינה של בקשתו להידחות על הסף.

מכל הטעמים דלעיל לא מצאתי כי לכאורה נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא וכי הבקשה למתן רשות לערער מגלה עילה. בהתאם ואני מורה לדחות את הבקשה על הסף.

משלא נדרשה תגובה אין גם צו לתשלום הוצאות.

המזכירות תשלח החלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ד, 16 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.

ר' שפירא, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: