טויטו נ' מועצה מקומית פרדס חנה - כרכור

החלטה

התובע טוען כי רכבו ניזוק מענף עץ אקליפטוס, שנפל עליו בעת שחנה ברחוב החיננית שבתחומי הנתבעת.

לטענתו, נפילת הענף מקורה ברשלנותה של הנתבעת בטיפול ובתחזוקת העץ שניצב בגינה ציבורית. התובע טוען גם כי באותו יום לא היה מזג אויר חריג או גשום ולא היו רוחות.

התובע קיבל מחברת הביטוח שבה בוטח הרכב פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכב ואולם הוא תובע מהנתבעת את הסכומים שנאלץ לשלם כהשתתפות עצמית, הפסד הנחת פרמיה, את סכום ירידת הערך שלא זוכה בגינם מחברת הביטוח וכן סכום נוסף של 5,000 ₪ שאותו נאלץ, לטענתו, להפחית ממחיר הרכב בעת שמכר את הרכב. בנוסף, הוא מבקש פיצוי גם על הפסד 4 ימי עבודה שאותו הוא מעריך בסכום של 1,600 ₪. סה"כ הוגשה התביעה על סכום של 8,744 ₪.

הנתבעת מכחישה את כל טענות התובע.

לטענתה, כפי שפורטה בכתב ההגנה, היא מטפלת באופן שוטף בעצים הנטועים בשטחה והיא אף מתייעצת בעניין זה עם הקרן הקיימת לישראל, בכל הנוגע לתחזוקת העצים שבשטחה.

לטענתה לא קיבלה כל תלונה או התראה בנוגע לענפי העץ הרלוונטי, או ענפי עצים אחרים הנטועים באותו רחוב, וגם לא הבחינה בעצמה בליקוי כלשהו בעץ שמצריך נקיטת אמצעי זהירות מיוחדים. לפיכך, פעלה כרשות סבירה ולא היה עליה לנקוט בפעולות נוספות על אלה שננקטו על ידה מאחר ולא יכלה לצפות את הצורך בנקיטת אמצעי זהירות מיוחדים.

הנתבעת טוענת כי בניגוד לטענת התובע לעניין מזג האויר, הרי שבכל אזור הצפון שרר ביום הארוע מזג אויר סוער וירדו גשמים חזקים והיא צרפה כראיה רישומי מזג אויר ליום 6.10.09 וליום 7.10.09.

בשל כך טוענת הנתבעת גם כי מזג האויר הוא שגרם לארוע ומדובר לכן בכח עליון, כמשמעותו בסעיף 64 (1) לפקודת הנזיקין, ובכך נותק הקשר הסיבתי בין צמיחת הענף ובין מעשיה או מחדליה (המוכחשים).

הנתבעת מפנה למספר פסקי דין שבהם, נדחו תביעות בגין נזקים שנגרמו מנפילת עצים או ענפים וטוענת כי האמור בהם יפה גם למקרה שבפני.

בדיון לא הובאו עדים ושמעתי לכן רק את דבריו של התובע מחד ונציגת הנתבעת מאידך. התברר מדברי התובע כי גם הוא לא היה במקום בעת הארוע, מאחר שהוא מתגורר בנתניה, והרכב היה בשימושו של קרוב משפחה שהחנה את הרכב במקום הארוע.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני מחליטה לדחות את התביעה.

מדובר בתביעת נזיקין ולפיכך יש לבחון קיומה של חובת אחריות, מושגית וקונקרטית, כלפי הניזוק.

אין מחלוקת בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית של הרשות המקומית כלפי עוברי אורח ומכוניות החונות בשטחה בכלל זה, והשווה: ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פדי לז 3 757.

ואולם, קיומה של חובת זהירות קונקרטית אינה נקיה מספקות במקרים כגון המקרה שבפני.

אמנם, בשני פסקי דין הוטלה אחריות על מחזיק בעץ , כלפי עובר אורח שנפגע ממנו, ואולם, באותם מקרים מצא בית המשפט כי היו נסיבות שבהם צריך היה לצפות את אפשרות הפגיעה כאמור, וזאת בשים לב לנתונים שהיה בהם כדי להעיד על מסוכנות ועל אפשרות התרחשותו של הארוע התאונתי.

בת.א. (חיפה) 1108/01 נמפוניאשיץ ורה נ' עיריית חיפה ואח', מצא בית המשפט כי התקיימה חובת זהירות קונקרטית בין היתר לאור הממצאים העובדתיים שם, לפיהם המקום שבו ארעה התאונה היה מועד לפורענות, כפי שהתברר מדוחות שהתייחסו לנפילת ענפים בשנתיים שקדמו לארוע ובשל מאפייניו של העץ הקונקרטי שבו דובר, שהוגדר על ידי המומחים שם כעץ מסוכן, המצריך גיזום לעיתים תכופות.

יודגש כי אמנם באותו עניין דובר בעץ אקליפטוס, כבענייננו, ואולם מהעובדות שפורטו בפסק הדין בעניין נמפוניאשיץ התברר כי במדינת ישראל מצויים לא פחות מ- 170 מיני איקליפטוסים שונים (שם בסעיף 5 לפסק הדין) ואילו במקרה שבפני, בניגוד לעניין נפמוניאשיץ, לא הובאה כל ראיה בדבר מין העץ נשוא התביעה.

בע.א. 3021/95 גרינבלט נ' בי"ס חקלאי תיכון עיינות, נדונה תביעתה של תלמידת בי"ס, שרגלה נכרתה כתוצאה מקריסת גזע עץ משני של עץ חרוב שניצב על אם הדרך במקרקעין של בית הספר. בית המשפט המחוזי שם דחה את התביעה ואולם בית המשפט העליון הפך קביעה זו וקבע כי בנסיבות המקרה שם, לנוכח סוג העץ, גילו, אורכו, כובד ענפיו והיותו מועד להיות מותקף על ידי מזיקים ופטריות כפי שארע בפועל, כמו גם קיומם של חורים וסדקים שנגלו בעץ ואפשרו שם את ההערכה בדבר היותו חלול מבפנים עד כדי סכנת שבר וקריסה, וכאשר בית המשפט שוכנע כי הנהלת בית הספר ידעה בפועל על כל הנתונים האלה לאחר שאלה הובאו בפניה על ידי מי שהועסק על ידה בגיזום העצים.

עם זאת, הדגיש בית המשפט העליון שם כי: "אין אנו נדרשים לעצב נורמה כללית שתחול על כל אדם בגין עצים שבחצרו הפרטית או בגנים ציבוריים, ביערות ובחורשות, או לקבוע נורמה כללית לפיה יש לבדוק מעת לעת את כל העצים הצומחים בכל אתר ואתר ציבורי או פרטי, כדי להיווכח במצבם ובתקינותם. המקרה הנוכחי אינו מחייב הצבת נורמה כזו. די בכך שנתמקד בנזק שהיה צפוי מעץ החרוב המסויים במקום בו הוא ניצב ובמצב בו היה והסיכון שהוא היווה".