טויטו ואח' נ' דלילה ואח'

פסק דין

בפניי תביעה שבה עותרת התובעת לחייב את הנתבעים, לשלם לידיה פיצוי חוזי ונזיקי. העילות הנטענות כנגד הנתבעים 1 ו- 2 הינן הפרת התחייבות, לפי זיכרון דברים שנחתם , הכולל התחייבות למכור לתובעת את הדירה נשוא התביעה, אשר הייתה רשומה ע"ש הנתבעת 1. לטענת התובעת, ההפרה מזכה, אותה לקבל את הפיצויים המוסכמים מראש, כמפורט בזיכרון הדברים. כן עותרת התובעת (לחילופין), לחייב את הנתבעים 1 ו- 2 לפצות אותה בגין ניהול משא ומתן שלא בתום לב בעת כריתת זיכרון הדברים ובמשא ומתן שהתנהל לאחריו, אשר כוון לפוצץ את העסקה נושא זיכרון הדברים שנחתם בינה לבין הנתבע 2 בנוכחות ובהסכמת הנתבעת 1, כל זאת , תוך כדי כריתת הסכם סודי, חליפי, שבה הנתבעת 1, בשיתוף מלא של בעלה, הנתבע 2, מכרו את הזכויות בדירה, בתנאים דומים וכמעט זהים לאלה שסוכמו עם התובעת, לידי הנתבע 3.

עוד עותרת התובעת לחייב את הנתבעים 3 – 5 , בפיצוי נזיקין, כאשר הטענות המופנות כנגדם הינם טענות של הפרת חובה חקוקה,(הוראות מפורטות שבחוק המתווכים). לטענת התובעת, הנתבעים העבירו ו/או ניצלו את המידע שהגיע לידיהם מהתובעת לגבי פרטי העסקה ,על פי זיכרון הדברים ,שנחתם בין התובעת לנתבע 2.

אין מחלוקת שהנתבע 5, בעת ששימש כמתווך עצמאי, המועסק במשרד התיווך שבבעלות הנתבע 3 ,המנוהל כחברה בע"מ (הנתבעת 4), הציג את דירת הנתבעת 1 , בפני התובעת ואף חלק מבני משפחתה (בעלה ואביה).

הוכח להנחת דעתי , הן באמצעות עדי התביעה והן באמצעות חלק מראיות ההגנה (תצהיר הנתבע 2 ז"ל והשיחה המוקלטת שנערכה עמו), שהתובעת אכן ראתה את הדירה וניהלה מו"מ לביצוע וכריתת העסקה עם הנתבעים יחדיו, כאשר הנתבע 2 דיבר בשם בני הזוג ואשתו, הנתבעת 1 נכחה, ושמעה הכל. מאחר והתובעת הייתה מעוניינת להבטיח את רכישת הדירה על ידיה, בטרם נסיעתה הצפויה לשבוע לחו"ל, ומתוך חשש שבזמן הזה אולי רוכש אחר יזכה בדירה, במוצ"ש 12/2/11 נחתם זיכרון דברים בין התובעת לבין הנתבע 2, בנוכחות ובהסכמה מלאה (אף אם בשתיקה של הנתבעת 1).

אין מחלוקת שלאחר כשבוע, כאשר התובעת חזרה לארץ, החל משא ומתן והחלפת טיוטות לחתימת חוזה בין עו"ד צנעני אורון לבין ב"כ מטעם התובעת. על פי חומר הראיות, בעצם , הליכי המשא ומתן נוהלו בשם הנתבעים 1 ו- 2 ע"י ה"ה בן ציון צנעני, כאשר בנו עו"ד אורון צנעני , שמש בתור "המוציא והמכניס" של המסמכים , שנוסחו על פי דברי אביו.

אין מחלוקת שהנתבעים 1 ו- 2 הודיעו, ביחד עם ה"ה צנעני (האב ו/או הבן) מטעמם, על ביטול המשא ומתן וחזרה בהם מכוונתם למכור את הדירה לידי התובעת, על אף זיכרון הדברים הנ"ל.

באופן כמעט בון זמני, ובאותם הימים ממש (כפי שיפורט להלן), נחתם חוזה מכר בין הנתבעת 1, בתוספת חתימת הסכמה של בעלה הנתבע 2 ז"ל, לבין הנתבע 3, כאשר התנאים של אותה עסקה הינם, "בגדול", תנאים דומים להפליא לתנאי העסקה שהתובעת הסכימה לקבל על עצמה בסוף המשא ומתן, לפי דרישות ב"כ הנתבעים 1 ו-2, ה"ה צנעני,

גרסה זו של התובעת הינה מקובלת ואמינה עליי ומקבלת תמיכה בשיחה המוקלטת שבו הנתבע 2 ז"ל אישר כי המשא ומתן הופסק וההחלטה שלא למכור לתובעת את הדירה לא נבעה מסירוב של התובעת לקבל תנאים שהתבקשה להסכים להם, בסופו של יום ולא נבע "ממנה", כלל.

המשא ומתן לעריכת נוסח מוסכם לחתימת חוזה המכר בין הנתבעת 1 והתובעת, בוצע בשבוע שבין ה- 20/2/11 ל- 27/2/11. אין מחלוקת שהתובעת טענה , עוד ביום 28/2/11, במכתב התראה חריף כי סירוב הנתבעים 1 ו- 2 לחתום על החוזה ואף מתן הודעתם על ביטול העסקה המובטחת, בוצעו על ידיהם כנגדה , שלא בתום לב. היא הבהירה את רצונה ואף דרישתה לחתימת חוזה, על פי התנאים המוסכמים שבין הצדדים . כן צויין כי ככל שהנתבעים 1 ו- 2 יעמדו על סירובם להתקשר בעסקה, היא תעמוד על דרישה לפיצוי בסך של "250,000 ₪."

אין מחלוקת שהמכתב הנ"ל הגיע לידיעת הנתבעים ובאי כוחם, ה"ה צנעני, כבר באותו יום.

אין מחלוקת (כפי שהוכח בדיעבד), כי ביום 3/3/11 חתמה הנתבעת 1 (וכן, בעלה) על חוזה מכר הדירה, לידי הנתבעת 3 ועוד באותו היום נרשמה הערת אזהרה לטובתו (ראה ת/1). חוזה זה נערך על ידי עו"ד צנעני, עבור המוכרים והרוכש יחדיו (הנתבעים 1 – 3).

באותו היום השיב עו"ד צנעני למכתב הנ"ל של ב"כ התובעת, בו נטענו טענות כדלקמן:

א.זיכרון הדברים שנערך בין התובעת לנתבע 2, לא היה אלא הצעה רעיונית ובעלת הנכס (הנתבעת 1) לא הייתה שותפה להסכמות אלה כלל ועיקר.

ב.הנתבעת 1 אינה עושה פעולה כלשהי, שלא על פי הייעוץ של בא כוחה (קרי – ה"ה צנעני) וכאשר נבחנה אפשרות ביצוע העסקה והחלפת טיוטות, התובעת ובא כוחה לא הסכימו לנוסח שנדרש על ידי עו"ד צנעני ו"רק בשלב זה", "הבין" הנתבע 2 את משמעות התנאים, אשר לא היו מקובלים עליו.

ג.ההתנהגות התוקפנית והאגרסיבית של התובעת, הכניסה את הנתבעים 1 ו- 2 לחרדה עמוקה, על כן "הבינו" שאסור להם להתקשר בחוזה ארוך טווח עם התובעת.

ד.התובעת ידעה בעת חתימת זיכרון הדברים שהנתבע 2 אינו בעל הזכויות הרשומות בנכס (אלא הנתבעת 1 – אשתו, בלבד) והתובעת ידעה שאינו מוסמך להתקשר בעסקה, אלא על פי הוראות בא כוחו (ה"ה צנעני).

ה.המקדמה בסך של 10,000 ₪ שהתובעת שילמה הוחזרה וכדאי אף שהתובעת תבין שהינה "צעירה עם עתיד לפניה", בעוד הנתבעת 1 הינה בת 85 והנתבע 2 הינו בן 77. בנוסף, ציין עו"ד צנעני 'שהיה על התובעת לתת את הדעת לכך, שעה שביצעה "מחטף" באמצעות זיכרון הדברים שחתמה בבית הנתבעים במוצ"ש, בתאריך 12/2/11. '

ו.באותו מכתב, אשר נערך, כאמור, בו ביום שעו"ד צנעני ערך את חוזה המכר בין הנתבעים 1 ו- 2, לבין הנתבע 3 ואף רשם מיידית את הערת האזהרה, אין זכר לאותה עסקת המכר שבוצעה באותו היום.

טרחתי לפרט את הטענות שנטענו המכתב האמור, ככל שהם משקפים את טענות ההגנה שהועלו על ידי הנתבעים בתיק זה ואף בסיכומיו, טען ב"כ הנתבעים (בין היתר) , שיש בטענות המפורטות במכתב כדי להוכיח ולבסס את טענות ההגנה של הנתבעים.