טויזר נ' דיב ואח'

החלטה

1. התובע עתר נגד הנתבעים לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, בשל תאונת דרכים מיום 31/10/07 (להלן – התאונה).

2. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל, וועדה רפואית לעררים קבעה ביום 27/04/09, כי לתובע נותרו 10% נכות רפואית צמיתה בגין הפגיעה בתאונה (בגין קרע במיניסקוס ברך ימין).

3. בישיבת 21/10/10 טען ב"כ הנתבעים כי החלטת המל"ל אינה מחייבת לעניין הקשר הסיבתי בין הפגיעה בתאונה לנכות שנקבעה (לגרסתו התובע כלל לא נפגע בברכיו בתאונה), וכי אין צורך בהגשת בקשה להבאת ראיות לסתור במידה ומועלית הטענה לאי קיום קשר סיבתי בין הפגיעה בתאונה לנכות שנקבעה על ידי המל"ל.

ב"כ הצדדים הגישו טיעוניהם לעניין זה.

4. לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה, ובאסמכתאות אשר צורפו על ידי ב"כ הצדדים, שוכנעתי לקבוע כי דין בקשת ב"כ הנתבעים להידחות:

על פי פסיקה רלוונטית, קביעת דרגת נכות לפי כל דין יש בה לחייב לא רק לעניין שיעור הנכות, אלא גם לעניין הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות. קביעת ועדה רפואית בדבר הנכות שנותרה לתובע מתייחסת לנכות שנותרה לו עקב התאונה בלבד, ויש בה לחייב גם לעניין הקשר הסיבתי בין השניים (ראה לעניין זה בין היתר - בר"ע 84/86 עקיבא נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 754; רע"א 293/88 הסנה חברה ישראלית לביטוח נ' מרזוק מוחמד, תק - על 89(1), 595; רע"א 5608/90 קורנהיל חברה לבטוח בע"מ נ' שמעון מזרחי, פ"ד מו(2), 107, עמ' 110-111; רע"א 3289/96 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אנקווה יצחק, פ"ד נ(1), 556).

5. אשר על כן, הבקשה נדחית.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,000 ₪ כשכ"ט עו"ד נוכח דחיית הבקשה להבאת ראיות להוכחת אי קיום הקשר הסיבתי.

6. אני קובע את התיק לדיון ביום 23/1/11 בשעה 9.00 לדיון זה תזמן המזכירות את ב"כ הצדדים.

ב"כ הנתבעים רשאי להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור תוך 30 יום מהיום.

לחילופין, במידה וקיימת הסכמת הצדדים, יוגשו על ידם תחשיבי נזק במועדים מתואמים ביניהם, ובלבד שתחשיבי שני הצדדים יהיו בתיק לפחות 7 ימים לפני המועד הקבוע לדיון.

7. המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לב"כ הצדדים ומתייתרת הופעתם לשימועה.

ניתנה היום, ח' כסלו תשע"א, 15 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: