טויבי ואח' נ' זיסמן

פסק דין

בפני תביעה כספית בסדר דין מהיר לתשלום סך 50,000 ₪ המהווה לטענת התובעים נזק שנגרם להם כתוצאה מנזילת מים מדירת הנתבע לדירתם.

עם הגשת התביעה הוגשה גם בקשה למתן צו עשה המורה לנתבע להפסיק את הנזילה ברם היות והיה מדובר בסעד סופי הבקשה נדחתה.

אולי בשלב זה יש לומר כי הגם שהצדדים היו נחושים מאד לנהל את ההליך "לפי הספר",תצהירים מפורטים לא הוגשו (למעט התצהיר התומך בבקשה לסעד זמני ואיננו נותן מענה לטענות שעלו בכתב ההגנה),גילוי כל המסמכים בהתאם לתקנות הדיון בסדר דין מהיר לא בוצע,העדויות היו מעורפלות למדי,התובע לא זכר תאריכים,פניות ולא היו בידיו ראיות אובייקטיביות לגבי חלק מטענותיו,הנתבע לא לגמרי היה מודע לתוכן ולנספחי כתב ההגנה שהוגש בשמו ומטעמו וגם הוא לא זכר כל פרט ופרט לגביו נשאל,עמימות זו פועלת כנגד (או בעד לפי העניין) שני הצדדים גם יחד.

למרות שהדיון ארך זמן רב,התיק הוא תיק בסדר דין מהיר ופסק הדין ינומק בתמצית וברוח תקנה 214ט"ז לתקסד"א.

העובדות שאינן במחלוקת או שהוכחו בפני הינן בתמצית:

הצדדים מתגוררים בבית משותף ברחוב הערבה 8/25 ברמות יצחק שבנשר כאשר דירת הנתבע מצויה מעל לדירת התובעים.

הנתבע איננו מתגורר בדירתו אלא משכיר אותה לאחרים.

בסביבות חודש מרץ 2009 התגלתה נזילה בבית התובעים,בשלב הראשון לא היה ברור לגמרי מקורה של הנזילה הגם שהנזילה הופיעה מ"למעלה", התובעים הזמינו את חברת "שחר" באמצעות מבטחתם אך היות והתברר כי הנזילה אינה מצנרת דירתם,לא פעלה שחר בנדון,במקביל פנו התובעים לנתבע שמצידו פנה גם הוא למבטחתו ולחברת "שחר" שעובדת איתה,בביקורים הראשונים לא התגלה דבר והועלתה סברה שמא מדובר בחדירת מי גשם שתיקונה באחריות נציגות הבית המשותף על פי מוצג נ/1 מיום 3.5.09.

התיעוד הראשון שקיים ביחס לנזילה הוא מיום 14.9.09 בדמות מכתב מחברת איטום שהועבר לכאורה לנתבע,בנוסף יש תיעוד מהאגודה לתרבות הדיור מיום 27.4.09 ברם לא ברור מה קרה ומה דובר או סוכם בין הצדדים עד ליום 3.5.09 יום הביקור של חברת "שחר".

לאחר שהתברר שלא מדובר בחדירת מי גשם חזרה חברת שחר וביצעה תיקון וזאת לפי מוצג נ/1 מיום 4.6.09.

הגם שהצדדים חלוקים בדבר תלונות התובעים שנמסרו לנתבע בין יוני 2009 ולבין ינואר 2010 הוכח כי הנזילה לא פסקה וכי שני הצדדים היו מודעים לכך ואף הובאו מומחים שונים שביקרו במקום עוד לפני המכתב הראשון המתועד ששלחו התובעים לנתבע ביום 3.1.10.

זאת ועוד,במהלך תקופה זו נטשו השוכרים בדירת הנתבע את הנכס במהלך תקופת החוזה ובגלל בעיות רטיבות,עניין זה מעיד על כך שעדיין הייתה נזילה או לחילופין שדירת הנתבע עדיין הייתה רטובה המשמעות היא כי אם היה רטוב "למעלה" בדירת הנתבע בוודאי היה רטוב גם "למטה" קרי בדירת התובעים אליה חלחלו המים.

נראה כי הניסיונות למתן פתרון התנהלו במספר מישורים,הנתבע פנה מיוזמתו לבעלי מקצוע,מבטחתו של הנתבע פעלה גם היא במקביל מול בעלי מקצוע,התובעים התנהלו מול הנתבע וגם מול מבטחתו-הכשרת היישוב כפי שעולה ממכתבם מיום 3.10.10.

מבטחתו של הנתבע הציעה לתובעים פיצוי בסך 11,400 ₪ לערך מיד לאחר שפנו במכתבם מיום 3.1.10,אח"כ הומצאה להם גם חוות הדעת המבססת הערכת נזק זו. התובעים לא קיבלו הערכה זו וטענו לנזק גבוה בהרבה.

מת/1 ומחומר הראיות עולה כי במהלך שנת 2010 נעשו ניסיונות לאתר את מקור הנזילה ולתקן את הדרוש תיקון לרבות ביקור מהנדסי בניין.

רק ביום 17.10.10 בעקבות פניית הנתבע בוצעה בדירתו בדיקה ע"י חברת "המייפה"-קלדרון שלה ציוד מתאים והיא אבחנה את מקור הנזילה שתוקן.

ראוי לציין שלמרות פרק הזמן הארוך שנדרש לצורך איתור הנזילה ולמרות שבחלק מהתקופה לא הייתה נזילה בגלל אי שימוש בדירת הנתבע,נותרה הרטיבות ולכן למעשה לא ניתן היה לבצע תיקונים כהלכתם בדירת התובעים. אפילו מומחה בית המשפט אינג' צימרמן שביקר בדירת התובע ביום 28.12.10 מצא שם עדיין את מכשירי הייבוש שהיה בהם צורך וציין כי הגם שיש הטבה בלחות בדירה,היא לא נעלמה כליל.

מומחה בית המשפט קבע כדלקמן:

הנזילה היא מדירת הנתבע וגרמה לנזקים בדירת התובעים.