טוטיאן נ' רשת ש.דגן תעשיות בע"מ ואח'

החלטה

ביום 17.2.10 ניתן פסק דין כנגד המבקשת כיוון שלא התייצבה לדיון.

המבקשת מבקשת לבטל את פסק הדין וליתן לה את יומה בבית המשפט.

קראתי את הבקשה, את התגובה לה וכן את התשובה של המבקשת לתגובה והגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

המבקשת טוענת כי היא לא התייצבה לדיון כיוון שהיומן הממוחשב נמחק וכך נשמט ממנו מועד הדיון.

קשה לי לקבל את הטענה כפשוטה. הרי המבקשת ידעה כי אמור להיות דיון ולפיכך, לא ברור מדוע היא לא טרחה לברר בבית המשפט את מועד הדיון. המבקשת ישבה ללא מעש תוך שהיא ידעה, או היה עליה לדעת, כי הדיון יתקיים בהעדרה.

בנוסף, המבקשת גם לא הגישה כתב הגנה בתיק ודי היה בכך כדי לקבל את התביעה כנגדה. הסברי המבקשת כאילו כתב ההגנה נשלח לחברת הביטוח, אינם מניחים את דעתי. גם לעיניין זה היה על המבקשת לנהוג ביתר אחריות ולוודא עם חברת הביטוח כי המסמך הוגש לבית המשפט.

כשלעצמו לא הייתי מייחסת חשיבות של ממש לעובדה כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור של כשבעה ימים. אולם, בהתחשב בעובדה כי איחור זה הוא כמשך הזמן אשר הוקצב להגשת הבקשה ובהתחשב בשאר מחדלי המבקשת, גם פרט זה מוסיף לתמונה הכוללת.

ומעל לכל – עיקרון ידוע הוא כי על בית המשפט לשקול את סיכויי ההגנה במקרה כגון זה, בו מתבקש ביטול פסק דין.

במקרה דנן עיינתי בתמונות אשר צורפו לכתב התביעה ומסקנתי היא כי התובע צודק בטענתו כי הפגיעה ברכבו אינה תואמת את גירסת המבקשת אלא שהיא תומכת בגירסתו.

הפגיעה היא מכה בצד הרכב, במרכזו. מכה כזו אינה יכולה להווצר מתנועת הרכב דנן כיוון שהוא אינו יכול לנוע הצידה. מכה כזו יכולה להווצר רק בעת תנועה של הרכב האחר.

מכל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין.

יחד עם זאת, שיקול מחודש לגבי פסק הדין מביא אותי למסקנה כי פסיקת ההוצאות היתה מיותרת בהתחשב בסכום הפיצוי על 'אובדן ימי עבודה' של התובע.

עיון בחומר מגלה כי התובע לא פירט מדוע יש לפצותו על סך של 1,000 ₪ עבור אובדן ימי עבודה.

לאור האמור – פסק הדין מיום 17.2.10 יעמוד בתוקפו בכפוף לביטול פסיקת ההוצאות שבו. הוצאות ההליך נכללות בפיצוי אשר נפסק לטובת התובע.

אין צו להוצאות בגין בקשה זו.

ניתנה היום, כ"ז ניסן תש"ע, 11 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: