טוטיאן ואח' נ' הוצאה לפועל פתח תקווה ואח'

החלטה

לפני בקשת הנתבעת ( להלן: "המבקשת" ) להורות בהתאם לתקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 על עיכוב ביצוע פסק הדין מיום 14.1.13 עד להכרעה בערעור שהוגש ע"י המבקשת לבית המשפט המחוזי.

טענות המבקשת בתמצית:

המבקשת עותרת לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן ביום 14.1.13 שבמסגרתו התקבלה התביעה כנגדה, על פסק הדיןה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, ובמקביל בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעת ערכאת הערעור.

לשיטת המבקשת, מאזן הנוחות והנזקים אותו על בית המשפט לבחון בטרם מתן החלטה כולל את התוצאות שתגרמנה למי מהצדדים אם תתקבל הבקשה או תידחה, מהות הנזקים ואת האפשרות לתקנם. לטענתה, במסגרת בחינת מאזן הנוחות יש חשיבות לשאלה , האם המבקשת תוכל להפרע מהתובעים (להלן: "המשיבים" ו/או "משיב 1" ו/או משיבה 2) במידה והערעור יתקבל, ולקבל חזרה את כספה.

טוענת המבקשת, כי סיכויי הערעור טובים, כיוון שבית המשפט לא דן בטענות מהותיות של המבקשת, ובין היתר, לא דן בטענותיה להעדר רשלנות והעדר קשר סיבתי ולכן סיכויי הערעור גבוהים.

באשר ליכולת, משיב 1, להשיב את המצב לקדמותו, עם יידרש. מדובר בסכום של 450,000 ₪ ומכיוון שלא ברור, מהו מצבו הכלכלי של המשיב 1 ואילו נכסים יש ברשותו, לא ברור אם ניתן יהיה לגבות ממנו חזרה את הכסף שישולם לו.

לגבי משיבה 2 , נטען כי זו איננה מתגוררת בארץ שנים רבות ומרכז חיה הוא בארה"ב ולכן מתקיימים לגביה התנאים לעיכוב ביצוע. לשיטת המבקשת,על פי הפסיקה, תושבות חוץ מהווה טעם לעיכוב ביצוע, כולל של פסק דין כספי, ובכל מקרה יש לקחת אותו בחשבון לעניין היכולת להשיב את המצב לקדמותו . ברור כי המבקשת, לעומת זאת, לא תתקשה לשלם למשיבים במידה וידחה ערעורה שכן מדובר במדינה, ולגבי המדינה , לא קיים חשש שלא תוכל לשלם את חובה.

לאור האמור מבקשת, המבקשת כי ביצוע פסק הדין יעוכב במלואו או בחלקו ולחילופין יופקד הכסף בידי ב"כ של המשיבים שיחזיקו בכסף בנאמנות עד למתן פסק הדין בערעור.

תגובת משיב 1 בתמצית:

המשיב 1 מתנגד לעיכוב הביצוע, בטענה שלא מתקיימים שלושת התנאים המצטברים לעיכוב ביצוע. לשיטת המשיב 1, המבקשת מודה שכלל לא ידוע לה דבר שעלול לגרום להווצרות מצב בלתי הפיך ו/או מצביע על נזקי המבקש , מכאן שמאזן הנוחות אינו נוטה לכיוון המבקשת. כל טיעוני המבקשת הנם בגדר "הרהורים" ו"חששות" ולא עובדות. לטענתו, המבקשת לא הוכיחה שבמקרה נשוא הדיון מתקיים החריג שמקים עילה לעיכוב ביצוע. המבקשת לא הוכיחה שלא תוכל להיפרע מהמשיב 1 אם יתקבל הערעור.

המבקשת לא הניחה תשתית ראייתית ועובדתית להוכחת טענתה, בנוגע לקושי שעלול לעמוד בפניה בבואה להיפרע מהמשיב 1. לפי הפסיקה היה על המבקשת להוכיח "קושי ממשי" או "בלתי אפשרי" או "בלתי אפשרי או קשה מאוד". המבקשת איננה יכולה לצאת ידי חובה, בכך שתעלה טענות כלליות ולא מפורטות , ללא תצהיר או בדל ראיה.

לשיטת המשיב 1, גם מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן הכסף שעל השבתו הורה בית המשפט הנו כסף שהופקד ע"י המשיב 1 בידי בידי פקיד בית משפט, ז"א שמדובר בהשבה של כספים ששילם המשיב 1 לפני כ-10 שנים. מטרת הפקדת הכסף הייתה, השקעה בנכס נדל"ן. לדבריו, קיימת תופעה בארץ של עליה מואצת מחירי הנדל"ן. קיים פער בין עליית מחירי הנדל"ן למדד הכללי לפחות פי 2 משיעור עליית המדד. לכן טוען המשיב 1 כי הפסיד פעמיים. מצד אחד, כספו שיועד להשקעה בנדל"ן, לא הניב תשואה של עליית ערך הנכס ודמי השכירות הצפויים ומצד שני ערך הכסף נשחק ונוצר הפסד ריאלי של ערך הכסף. כתוצאה מכך לא יוכל המשיב 1 לקנות בסכום הכסף, נכס נדל"ן שיכול היה לרכוש לפני 10 שנים כשהפקיד את הכסף, ולמעשה לא ניתן לרכוש בו נכס בגוש דן כפי שתוכנן. כך שכל עיכוב נוסף בהשבת הכסף למשיב 1, כספו ממשיך להישחק.

המשיב 1 טוען כי בית המשפט המחוזי לא ראה צורך להתייחס לגופו של פסק הדין הראשון. בית המשפט כאן, חייב את המבקשת ברשלנות שיפוטית.

לשיטת המשיב 1, בית המשפט המחוזי סבר שמדובר בנושא שטרם נקבע לגביו תקדים מחייב וכן שחלוקות הדעות לגביו בערכאות השונות. כך שאין מהחלטת בית המשפט המחוזי ביחס לפסק הדין הראשון, כדי ללמוד משהו ויש להמתין עד הכרעת בית המשפט העליון בסוגיה.

עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי מצא, כי יש טענות נוספות של המשיב 1 שיש לבררן ואכן בית המשפט דן והכריע בהם. המבקשת חוייבה בשנית בדין במסגרת הכרעתו השנייה של בית המשפט כאן וגם בכך יש לתמוך באי מתן עיכוב ביצוע.

לטענתו, המבקשת עושה שימוש לרעה בהליכי משפט, הפרה את חובת תום הלב ואת חובות ההגינות והנאמנות בכך שהיא מנצלת את העובדה שלא ניתן לפתוח כנגדה בהליכי הוצל"פ ונמנעה מלבצע את פסק הדין מיום 14.1.13 ובכך היא מונעת מהמשיב 1 את כספו, מבלי לבקש היתר מבית המשפט.

תגובת המשיבה 2 בתמצית:

המשיבה 2, מתנגדת לעיכוב ביצוע וטוענת כי אין בכך שהיא אזרחית ישראלית תושבת חוץ כדי להוות טעם לעיכוב ביצוע.

הפסיקה לא הכירה בטעם זה , כשלעצמו כעילה לעיכוב ביצוע. על המבקשת היה להוכיח שהמשיבה לא תוכל להשיב את הכספים.