טוואטי נ' כרייני

החלטה

1.בפני בקשת התובע לביטול החלטה מיום 23/1/12 (להלן:"ההחלטה"), אשר על פיה נדחתה התביעה שהגיש בהעדר התייצבותו לדיון.

לטענת התובע, ביום הדיון סבל מכאבי גב ולא יכול היה להתייצב לדיון. התובע צרף אישורים רפואיים, ביניהם אישור מחלה.

2.לטענת הנתבע, אין באישור הרפואי שצורף כדי להצדיק אי התייצבות לדיון.הנתבע טען כי מאחר שהתובע התייצב אצל הרופא באותו יום על מנת לקבל את האישור הרפואי לרבות ההפניה לבדיקות, יכול היה גם להתייצב לדיון בבית המשפט. כן הפנה הנתבע לטענות שהועלו בכתב ההגנה על פיהן דין התביעה,לטענתו, להידחות.

דיון

3.ההלכה הפסוקה בשאלת ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר, נקבעה בפסק הדין המנחה של כבוד השופט זוסמן בע"א 64/53 כהן נ' יצחק, פ"ד ח' 395, אשר קבע כי:

"פסק הדין אשר ניתן שלא כהלכה דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק – רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק..

ניתן פסק דין כהלכה יציג לעצמו בית המשפט אשר אליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות אלו:

ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט.

 שנית, ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה – מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע המבקש".

 ראה בנוסף, לעניין זה :

 ע"א 442/89 עלאדין ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מג (3), פ"ד 824; ע"א 164/63 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד י"ז 349.

ביטול מחמת הצדק ייעשה כאשר פסק הדין הוא פגום, בד"כ כתוצאה מהעדר המצאת זימון כדין למבקש. במקרה כזה יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות וסיכויי ההצלחה של הצד המבקש לבטלו.

במקרה דנן, אין חולק שהתובע קיבל את הזימון.לפיכך, אין המדובר בביטול מחמת הצדק, אלא על ביה"מ להפעיל שיקול דעת ולבדוק מה הסיבה לאי ההתייצבות וכן לשקול את סיכויי הצלחת התביעה.

4.לאור האישור הרפואי שצורף והמצביע על ימי מחלה שאושרו לתובע ע"י הרופא, הרי לכאורה הוצג טעם לאי התייצבותו לדיון. יחד עם זאת, חובה היה על התובע להודיע לבית המשפט ולנתבע על מחלתו ועל אי יכולתו להתייצב לדיון. גם אם בפועל לא יכול היה התובע להתייצב בבית המשפט, אינני רואה מניעה למשלוח הודעה בפקס, או יצירת קשר טלפוני עם הנתבע בבוקר הדיון, על מנת להודיעו כי לא יתייצב לדיון ולא ימתין לחינם להגעת התובע.

5.זאת ועוד, כבר נקבע כאמור כי סיכויי ההצלחה בהליך הוא המבחן העיקרי שכן על עצם המחדל באי ההתייצבות, ניתן לפצות ע"י פסיקת הוצאות.

לפיכך,ההכרעה בשאלה האם יש מקום להפעיל שיקול דעת ולבטל את ההחלטה צריכה להתבסס בעיקר על סיכויי הצלחת התביעה:

במקרה דנן, התביעה הוגשה בגין הליכים לביצוע פסק דין שניתן כנגד התובע בהעדר הגנה, בתביעה שהתובעת הייתה מיוצגת בה ע"י הנתבע.

לטענת התובע, התובעת באותה תביעה, הייתה חברת ביטוח שכבר אינה קיימת והליכי ההוצל"פ המנוהלים נגדו, מנוהלים שלא כהלכה ואף סכומים ששילם ע"ח החוב, לא נרשמו בתיק ההוצל"פ.

לאחר עיון בתביעה ובכתב ההגנה וכפי שצוין מפורשות בהחלטה מיום 23/1/12, דין התביעה היה ממילא להיות מסולקת על הסף, אם מחמת העדר סמכות מקומית ועם מאחר שההליך להעלאת הטענות נשוא התביעה אינו במסגרת הגשת תביעה קטנה כנגד ב"כ המייצג בתביעה ובאותו תיק הוצל"פ.