טוהר נ' וולדנברג ואח'

פסק-דין

1.לפני תביעה כספית אשר במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בנזקי תאונת דרכים מיום 24.8.10 בסך 15,114 ₪. התובעת הינה הבעלים של רכב מסוג רנו שנת ייצור 2000 מ.ר. 47-809-29 (להלן: "רכב התובעת"). הנתבע 1 היה בזמנים הרלוונטיים לתביעה הנהג ברכב מסוג סיאט איביזה, מ.ר. 16-972-13 אשר בוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

2.אליבא דגירסת נהג התובעת, כפי שנטענה בכתב התביעה, רכב התובעת עמד נוכח מופע אור אדום של רמזור שהופיע בכיוון נסיעתו. משהתחלף האור האדום לירוק החל רכב התובעת בנסיעה, בעת שרכב הנתבעים שנסע בנתיב הימני לו סטה מנתיבו ופגע עם צידו השמאלי קדמי בצידו הימני קדמי והדפו לעבר רכב צד ג' שנסע בנתיב השמאלי.

3.אליבא דגירסת הנתבעים כפי שנטענה בכתב ההגנה, יש לדחות התביעה משום מעשה בי דין, זאת, הואיל וניתן בסוגית האחריות לקרות התאונה, נשוא תיק זה, פסק דין ביום 1/8/12 במסגרת ת"ק 55464-09-11 בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים. בפסק הדין דהתם התייחס בית המשפט אף לאחריות הנתבע 1 וקבע, כי לא ניתן לייחס לנתבעים אחריות לגרימת הנזק וכי לא הוכחה אחריותם לתאונה והשית את האחריות לקרות התאונה על התובע בתיק דנא.

4.ביום 26.8.13 התקיים בפני דיון במעמד הצדדים טענו הצדדים טענותיהם ובמסגרתו נשמעו אף עדויותיהם של שניים מהנהגים המעורבים ( נהג רכב התובעת והנתבע 1) באשר לנסיבות קרות התאונה.

5.ראשית, יש לדון בטענה המקדמית למעשה בי דין או השתק פלוגתא. מבחינה עובדתית, אין חולק, כי רכב צד ג' שנפגע בתאונה הגיש תביעה בגין נזקיו במסגרת תק 55464-09-11. בעלת רכב צד ג', גב' אורה נידם, הגישה תביעתה נגד שני כלי הרכב המעורבים בתאונה כאשר נהג התובעת בתיק דנא והנתבע 1 בתיק דהתם הגיש כתב הגנה אך לא התייצב במועד הדיון ולא נתן את גירסתו. במסגרת הליך זה ניתן פסק דין נגד התובע בתיק דנא.

6.לאחר ששקלתי טענות הצדדים בכובד ראש ולא בלי לבטים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות בשל השתק פלוגתא.

בעניין יסודות השתק הפלוגתא נקבעו בהלכה הפסוקה ארבעה רכיבים הכרחיים (ראה: ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב' (2)).

הראשון - כי מדובר באותן פלוגתאות על רכיביהן העובדתיים והמשפטיים. השני - כי לצדדים היה את יומם בבית המשפט וכי קויים דיון באותן פלוגתאות. השלישי - כי ההתדיינות הסתיימה בהכרעה פוזיטיבית מפורשת או מכללא באותה פלוגתא ולא כי נקבע ממצא הנובע מאי הוכחה. היסוד הרביעי - כי ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין בתובענה הראשונה.

עוד נקבע בפסיקה, כי מקום שבו ניתן פסק דין שהכריע במחלוקת שבין צדדים, שוב לא יזדקק בית המשפט לתביעה נוספת בין אותם בעלי דין או חליפיהם המבוססת על עילה זהה. לתובע אומרים, כי תביעתו נבלעה בפסק הדין הראשון ולנתבע כי פסק הדין מקים בפניו מחסום מלשוב ולהעלות לדיון את אותה עילה. מעשה בית דין נוצר לא רק מקום שפסק הדין ניתן לגופם של דברים, לאחר שמיעת ראיות, אלא גם מקום שהתובע זכה בדינו מחמת היעדר הגנה. שילוב של כללים אלו מחייב את המסקנה, כי מקום בו התבררה האחריות לקרות התאונה בפסק דין הרי פסק דין זה יוצר מעשה בית דין בין הצדדים ומקים מחסום מפני התדיינות נוספת באותו עניין. יתרה מכך, פסק הדין הראשון שניתן בין שניתן לאחר דיון לגופן של טענות ובין שניתן בהיעדר- יהווה מעשה בית דין. המונח "עילה" בהקשר זה זכה לפרשנויות שונות בפסיקה כאשר בתי המשפט הדגישו, כי הגדרת העילה לצורך החלת כללי מעשה בית דין היא רחבה. היא מתייחסת ל"זהות העניין" או ל"זהות העסקה" נשוא הדיון. כך, למשל, בע"א 167/63 ג'ראח נ' ג'ראח, פ"ד יז 2617, קבע השופט זוסמן, כי עילת תביעה לעניין מעשה בית דין תיבחן על-פי התשובה לשאלה "אם יכול וחייב היה התובע לרכז את כל טענותיו הנוגעות למעשה הנזיקין בתובענה אחת" ובהמשך: "כאן קובע הכלל שלא מן הדין להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה". אותם עקרונות חלים גם בנוגע לחסימת דרכו של נתבע מלתבוע השבה של סכומים שהוא חויב לשלם בפסק הדין הראשון. נתבע שנמנע מלהעלות טענות הגנה שעמדו לזכותו ולא מיצה את זכותו בהליך הראשון יושתק מפני הגשת תביעה להשבת הכספים שחויב לשלם, אם זו נסמכת על אותן טענות הגנה שעמדו לו בהליך הראשון מאותם בעלי דין שהיו צדדים בהליך הראשון.

במקרה דנן, אין חולק, כי הוגשה תביעה על ידי הרכב השלישי שהיה מעורב בתאונת הדרכים במסגרת ת"ק 55464-09-11 בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים אשר במסגרתה התקיים דיון במעמד הצדדים ובהיעדר התובע בתיק דנא ובו התבררה שאלת האחריות וניתן על יסוד הראיות שהובאו פיתחו של בית המשפט פסק דין. משכך, התובע מושתק מלטעון לאחריות הנתבעים שעה שבהליך הקודם נקבע, כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפיתחו. כפועל יוצא מכך, אין אני נדרש לבחון את שאלת האחריות ודי בכך בכדי לדחות טענתו.

7.נוכח האמור, סבורני, כי דין התביעה להידחות.

התובעת תישא בהוצאות ההליך בסך 500 ₪.

המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ד, 01 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: