טוביס נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בת"א-יפו [כב' השופטת ד. ורד] אשר לאחר שמיעת ראיות הרשיע את המערער בביצוע עבירה של אי-מתן זכות קדימה בצומת, עת חסם דרכו של רכב אחר, יונדאי, עקב כניסתו שלא לצומת, עד שאותו רכב נאלץ לבלום תוך כדי נסיעתו.

האירוע התרחש ביום 14.02.10.

בראיות שמע בית משפט עדותו של השוטר, עורך הדו"ח, ועדותו של הנאשם. עם זאת, קיבל מסמכים שונים, בהם ת/1, הדו"ח המקורי שנערך בשטח ע"י השוטר יגאל נוימן (מתנדב), אשר אף רשם מפיו של המערער את תגובתו "טעיתי, אתה צודק, לא שמתי לב, ראיתי את הרכב שנתן ברקס. תוותר לי, אתה פוגע לי בפרנסה".

כן קיבל את נ/1, פרוטוקול שימוע החלטה פסילה מנהלית בעניינו, בה מצויה ראשית הודאה של המערער, בציינו שלא הפריע כ"כ בנסיבות לרכב האחר.

כן שמע בית משפט קמא מנגד את עדותו של המערער, אשר לשיטתו, נסיבות האירוע היו כלל שונות. רכבו כלל לא היה מעורב באירוע שגרם לרכב היונדאי או לרכב יונדאי כלשהו או כל רכב לבלום, ובא לצומת מכיוון אחר, כאשר ניידת המשטרה אינה נוסעת אחרי הרכב המעורב, אלא אחריו הוא.

בית משפט קמא, לאחר ששמע את העדים שבאו בפניו וראה את המסמכים, קבע קביעות עובדה על סמך מהימנות העדים שבאו בפניו, וביכר את עדותו של השוטר ובכך הרשיע את המערער.

נכון, כנטען בערעור, שקיים מחדל חקירתי, באי-עריכת דו"ח או לפחות ציון שמו של נהג הניידת שצריך היה שיהיה, אך בנסיבות מקרה זה והראיות שבאו בפני בית משפט קמא, יש להזכיר את ההלכה (אלחורטי) שבית משפט על דרך הכלל מרשיע על סמך ראיות מספיקות ואין צורך במקסימום הראיות.

בנסיבות, אין הצדקה לקבל את הערעור ולהתערב בקביעות ביהמ"ש קמא, והדיו על הכרעת הדין יידחה.

אף העונש שהטיל בית משפט קמא אינו חמור עד כדי הצדקה להתערבות ערכאה של ערעור. המערער נידון לקנס של 1,800 ₪ בלבד ולפסילה מותנית והערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום י"ג חשון תשע"ב, 10/11/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט